בגמרא מסכת ברכות דף ו עמוד ב
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו. וכשמת - אומרים לו: אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו! ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום? - דכתיב: וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל.
א. ראיתי מי שפירש ואיני מוצא כעת, שמעלת הקובע מקום לתפלתו היא שהוא מבין שלדברים רוחניים יש מקום קבוע כי הם עיקריים וקבועים ואילו עניני העוה"ז הם עראיים ולכן להם אין קביעות מקום.
אם מישהו יוכל לעזור לי למצוא המקור לכך אשמח.
ב. עוד שאלה בענין זה - ראיתי שדנים מדוע אומרים עליו "אי עניו" ומהי הענווה שבזה. יש מי שמפרש שקביעות המקום מורה על שפלותו שאינו רוצה לשבת במקום אחר שאינו מקומו הקנוי לו וראוי לו. מי מפרש כך?