זה כבר הפך למגיפה. אין בית שאין שם ...
זה כבר לא אחר שנים עם ילדים וכו'
זה כבר לא באשמת עיסקה או השקעה כושלת
זה כבר לא בהתערבות הורים
זה כבר לא בגלל כדורים וכדו'
זה כבר לא בגלל מכשירים למיניהם
פשוט...'אין התאמה' או במילים יפות של 'חוסר תקשורת'..
זה פשוט שובר את הלב. בקושי כמה חודשים ואופס הוא/היא חוזרים הביתה.
למה זה קורה? מה פשר התופעה?
הרי המשפחות כ"כ התאימו.. ביררו על הכל והיה פשוט כפתור ופרח..
מה קרה? חוסר התאמה... סיבה ללא סיבה..
פעם שהיינו צעירים, עוד אמרו כדורים או אורך פאה נכרית
היום כבר לא צריך סיבה..
האם זה ספיחי קורונה.. [הבדידות שהיתה לבני הנעורים דאז]
האם זה רמת החיים הגבוהה [אי יכולת סבל, הן במגורים וכלכלה]
האם זה היחשפות יֶתֶר לעולמות שונים
אין לי תשובה. זו הסטיסטיקה. שומעים על עוד ועוד.
בקושי כמה חודשים...
בעבר שאיזה בת דמעה שקשה לה ואין לה כח וכו'
האבא או האמא היו אומרים לה: שורלה/רוחלה, חיזרי בבקשה לבעלך, כי לכך נישאת..
והעיקר הקורסים פורחים.. ימי עיון נוצצים לנישואים
הרבה יותר יש מודעות לחיי איש ואשה..
אך בתכל'ס, הפירודים רק בעלייה...
חדש ימינו כקדם...