תוכן כתב:לאלו שנהנים רבות משמיעת מוסיקה האם יש ענין לפרוש מהנאה זו, כמו שיש ענין לפרוש משאר הנאות עוה"ז כגון אכילה וכדומה. או דילמא מכיון דהנאת המוסיקה היא הנאה רוחנית, אין טעם לפרוש הימנה, אלא אדרבה שכל עוד שזה לא מפריע לעיסוקים אחרים, עדיף להקשיב למוסיקה שמעוררת את הכוחות הרוחניים.
יאיר כתב:ידוע (ויש ליישב).
עוד דוגמא מעניינת מהגר"א היה ממעט בשינה בשבת ושאלוהו מדוע והרי שב"ת ר"ת "שינה בשבת תענוג"!
וענה כיון שהוא תענוג ובתענוגות צריך למעט.
יאיר כתב:או"ח תק"ס.
גאולה בקרוב כתב:לגבי עצם היחס להנאות החיים, נראה שיש בזה "דרגות", וכל אחד יעמול הרבה על דרגתו, ובשאיפה להתקדם הלאה:
א. רוב העולם: שההנאה תהיה בכשרות
ב. מה שראוי: שכל ההנאות לשם שמים, מה שמסייע לעבודת השם, וכרמב"ם הל' דעות, ומסילת ישרים פרק א'.
ג. צדיקים: אין בכלל מושג של "הנאה" מגלידה ושניצל, רק מדף גמרא ותפילת שמונה עשרה.
גאולה בקרוב כתב:ואני על משמרתי אעמודה, שמשה רבינו ושמואל הנביא, רבי עקיבא ורבי מאיר, רעק"א והגר"א, הראי"ה והחזו"א, לא הרגישו "הנאה" בגלידה, מקסימום אולי ואולי מעט "טעים" בפה...
לגוף שאלת המוזיקה - כל דבר שמשמח ונותן כוחות לחיים, וממילא גם לחיים הרוחניים, ברוך יהיה, ובתנאי שמגיע במידה, ולא מתמכרים לו ומגזימים.
וכבר כתב בליקוטי מוהר"ן על הענין לשמח עצמו אפילו במילי דשטותא.
יאיר כתב:ריש "דברי אליהו" - טור שמאלי:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?14439&&page=4
http://www.otzar.org/aspcrops/14439_3_2 ... 562012.asp
[ http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... rum_id=771]
גאולה בקרוב כתב:ואני על משמרתי אעמודה, שמשה רבינו ושמואל הנביא, רבי עקיבא ורבי מאיר, רעק"א והגר"א, הראי"ה והחזו"א, לא הרגישו "הנאה" בגלידה, מקסימום אולי ואולי מעט "טעים" בפה...
עשוי לנחת כתב:שברור שבאופן כללי ראשם היה בשמים וחשבו כל הזמן בדברי תורה, וממילא לא שמו לב לזוטות כאלו, כי הרי עובדות ידועות הם על גדולי ישראל שלא שמו לב מה שאכלו, ויש על זה אינספור סיפורים מבהילים, מחזקים ולפעמים קצת משעשעים...
תוכן כתב:ההפך, דוקא בגלל שהיה להם הרבה נוחיות הצליחו להשקיע כל כוחם בלימוד התורה ולכתוב כאלו ספרים יקרים. והיה ראוי להביא ראיות למה שכתבי, אלא שמכיון שאתה מדבר מסברא, גם אני אוחז במדתך ומדבר מסברא גרידא.
תוכן כתב:לאלו שנהנים רבות משמיעת מוסיקה האם יש ענין לפרוש מהנאה זו, כמו שיש ענין לפרוש משאר הנאות עוה"ז כגון אכילה וכדומה. או דילמא מכיון דהנאת המוסיקה היא הנאה רוחנית, אין טעם לפרוש הימנה, אלא אדרבה שכל עוד שזה לא מפריע לעיסוקים אחרים, עדיף להקשיב למוסיקה שמעוררת את הכוחות הרוחניים.
תוכן כתב:הר' עשוי לנחת בודאי שאתה צודק. וכל שיחי ושיגי דוקא נסובה על המוסיקה, ואם לא ביררתי דברי דיים מרוב להט הויכוח, אתי תלין משוגתי.
בינה נא זאת! כתב:במחכ"ת, לא הבנתי את כל השאלה. הרי כל הנאה היא רוחנית, שהיא מורגשת רק בכוח הרוחני ולא בכוח הגשמי.
בינה נא זאת! כתב:במחכ"ת, לא הבנתי את כל השאלה. הרי כל הנאה היא רוחנית, שהיא מורגשת רק בכוח הרוחני ולא בכוח הגשמי.
מאידך גיסא, גם בעלי חיים מסוגלים ליהנות ממוסיקה, כמסופר בכל סיפורי הבעש"ט, ומכאן שאין זו הנאה רוחנית.
עשוי לנחת כתב:תוכן כתב:הר' עשוי לנחת בודאי שאתה צודק. וכל שיחי ושיגי דוקא נסובה על המוסיקה, ואם לא ביררתי דברי דיים מרוב להט הויכוח, אתי תלין משוגתי.
דברת על נוחיות. מה זה קשור למוסיקה?
נראה לך שרע"א כתב את התשובות שלו בערב שבת כשברקע מתנגן לחיים טיש?
עשוי לנחת כתב:מה זאת אומרת? ברור שהנפש עוזרת להנות, כי בלי נפש אין משמעות לגוף שהם קשורים ודבוקים זה בזה כנודע.
השאלה היא היכן זה מורגש, הרי ודאי שטעם של אוכל מורגש בלשון וכו' וההנאה היא אם כן פיזית, אך מוזיקה ההנאה היא לא באוזן, אתה מרגיש שזה נפשי, שים לב שיש מוזיקה מרטיטה ומלאת רגש, אתה מרגיש משהו זז בלב...
והוא מהא דכתיב בקהלת עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני אדם, ומשמע דשירה היינו בכלל כל שאר התענוגות.
גם זה הבל כתב:משירת הלויים. ומשירת דוד המלך, כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד וכו' ונושבת בו ומנגן מאיליו מיד היה עומד ועוסק בתורה. )ברכות ג:) שירי דוד עבדך הנשמעים בעירך. [אף שיתכן ששירה היא בלא ניגון כאןנראה שהכונה ניגון].
איזוהי עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זה שירה [ערכין י"א. ויעויי"ש].
ולכאו' מבו' שהשירה בעצמותה היא דבר ראוי וטוב וא"כ אין ענין להינזר ממנה. ואם מדובר בשירה שאינה ראויה אין זה נוגע להאם צריך לפרוש משירה.
עשוי לנחת כתב:תוכן כתב:ההפך, דוקא בגלל שהיה להם הרבה נוחיות הצליחו להשקיע כל כוחם בלימוד התורה ולכתוב כאלו ספרים יקרים. והיה ראוי להביא ראיות למה שכתבי, אלא שמכיון שאתה מדבר מסברא, גם אני אוחז במדתך ומדבר מסברא גרידא.
אני מאמין שכאדם מלא 'תוכן' אינך רציני כעת...
וכי חסרים מקורות בענין?
צריך לחפש אצלי ויש על זה מקורות רבים,
בנתיים מה שהכי תפס אותי וכעת זכור לי זה יסוד חזק ביותר מהאוה"ח הק' פרשת בהר (כה לז)
ואמר את כספך וגו'. כאן פירש מה הוא הנשך והתרבית אשר מחשיכים אורו, את כספך הם הדברים שהאדם כוסף בעולם הזה לדברים הנדמים, לא תתן לו בנשך כי כשאדם משלים תאות נפשו הבהמית ומטעים רוחו מכסופיו הוא נשוך בזה ומטיל בו ארס החטא, ואמר ובמרבית לא תתן אכלך פירוש אפילו אכלך שהוא דבר שהורשית לאכול לא תרבה בו, כי כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות, בזה יחשיך אור הנפש כי כשזה קם זה נופל כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי י"ג כ"ה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לא להנאת ההרגש, ואומרו אני ה' וגו' פירוש והגם שאני אומר לכם להוציא אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען לא לאכול מטובה ולשבוע מפריה הוא התכלית אלא להיות לכם לאלהים הוא עיקר הארץ, ואמרו ז"ל בתורת כהנים וז"ל כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים:
"כי כשזה קם זה נופל - כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני"
מילים של האוה"ח! חזק ביותר!
[כמובן מה שהובא כאן מדברי חז"ל עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה וכו', מבואר כאן שאין ענין להתפלל שיכנסו דברי תורה, כל עוד שלא מסלקים מעדנים, דהיינו המפריע להכנסת דברי תורה. כמדומה שזה הפשט הפשוט.]
לייטנר כתב:"אמר אביי: כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטאי להתם קריבו לי שיתין צעי דשיתין מיני קדירה, ואכלי בהו שיתין פלוגי. ובישולא בתרייתא הוו קרו ליה צלי קדר, ובעאי למיכס צעא אבתרה. אמר אביי: היינו דאמרי אינשי: כפין עניא ולא ידע. אי נמי: רווחא לבסימא שכיח".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 88 אורחים