"ושבת", <אותיות> 'ובשְׁתָ'. כלומר: אם אתה מבייש עצמך להתוודות ולבאר את חטאך לפני גדול בתורה, לחשוב <אולי: יחשוב> שכר הבושת לעתיד נגד התשובה שהוא עושה עכשיו. כי במקום הבושת שהוא מתבייש לפרסם חטאו ותשובה שהרב אומר לו לעשות, יזכה לשכר גדול, כמו שאמר הכתוב: "שלום שלום לרחוק" וכו'
אוצר החכמה כתב:המנהג היה שמי שחטא ביקש מהרב לעשות לו סדר תשובה ואפשר לראות תשובות על עניין זה בנוב"י למשל. ונראה שלזה כוונתו, שנצרך להתוודות כדי לקבל סדר תשובה ולא שההתוודות עצמה היא העניין, רק מעיר שכיון שמתבייש ע"י כן יהיה זה לו לכפרה.
ומפורסם הסיפור שמספרים באדמו"ר ר' נפתלי רופשיצער שבא אחד לבקש ממנו סדר תשובה והתבייש בדבר, וסיפר שחבירו שלח אותו לשאול על חטאו. ור' נפתלי שעמד על העניין אמר לו בסוף דבריו, שיגיד לחבירו שלא היה צריך לשלוח אותו, אלא היה יכול לבא בעצמו ולומר שחבירו שלח אותו.
בינה נא זאת! כתב:למעשה זה עדיין חידוש, שכן הוא נוגד את הכלל "אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה ה). ומקורו בבבלי ברכות לד ע"ב: "ואמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמפרש חטאיה".
וכן עבירות המפורסמות ומגולות אף על פי שאינן עם חבירו שכמו שנתפרסם החטא כך צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים
הרבה בני אדם שפשעו ואחר כך נתחרטו, ודואגים על חטאתם וברצון היו שבים, אלא שבושים וחפרים לבאר ולפרש חטאם לגדול מהם, והם אומרים, דחציף איניש דפריש חטאיה. על כן הרבה מונעים מלשוב.
תנו רבנן: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל. מאי תקנתיה? ילך אצל חכם. ילך אצל חכם - מאי עביד ליה? הא עביד ליה איסורא! אלא אמר רבא: ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי שלא יבא לידי מעילה"
"אסור לאדם לטעום כלום קודם שיברך, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה? ילך אצל חכם וילמדנו סדר ברכות, כדי שלא יבוא לידי מעילה" (ספר האשכול, א, הלכות ברכות, מהדורת אלבק, ירושלים תרצה, עמ' 110).
תנו רבנן: אסור לאדם שיטעום כלום בלא ברכה, ואם נהנה - מעל. מאי תקנתיה? ילך אצל תלמיד [חכם] וילמדנו ברכ'ות, כדי שלא יבוא ליד מעילה" (ספר ראב"ן, ב, ר"ס קצ, מהדורת הרב ד' דבליצקי, בני-ברק תשסח, עמ' נה).
יצג כתב:לכאו' כונת הראשונים שילמד איך לא יבוא לידי עבירה להבא, אבל מנין לנו שזה מכפר על חטאו הראשון, ומנין לנו שצריך לומר לחכם שחטא, אולי סתם ילמד אצלו כיצד לברך להבא, ומה זה נוגע לוידוי.
חכם באשי כתב:ראה ברכות לה ע"א:תנו רבנן: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל. מאי תקנתיה? ילך אצל חכם. ילך אצל חכם - מאי עביד ליה? הא עביד ליה איסורא! אלא אמר רבא: ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי שלא יבא לידי מעילה"
בגולה כתב:יצג כתב:לכאו' כונת הראשונים שילמד איך לא יבוא לידי עבירה להבא, אבל מנין לנו שזה מכפר על חטאו הראשון, ומנין לנו שצריך לומר לחכם שחטא, אולי סתם ילמד אצלו כיצד לברך להבא, ומה זה נוגע לוידוי.
מלשון הגמ' 'מאי תקנתיה', משמע אכן שזהו תקנה, ואם קאמיירי שהולך מעיקרא, הרי זה ללמוד שלא יכשל, אך לאחר מעשה איזה 'תקנה' יש, אם לא כהצעת חכ"ב שמדובר בתורה ווידוי וכפרה על העבר.
צ"ע, דלמא להורות לו תשובה על מה שעבר? ומוכח קצת, דבעבר איסור דרבנן בשוגג ל"ב תשובה וכפרה, כנה"מ סי' רלד.
נשאלתי מי שרוצה לעשות תשובה ולבו מתלהב ורוצה להתוודות ברבי' על חטאו כדי שיתבייש אם מותר לעשות כן או לא.
תשובה לכאורה נראה דמותר לעשות כן וראי' דאמרינן בסוטה דף ל"ב ע"ב אמר ר' יוחנן משום רשב"י מפני מה תיקנו תפילה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה ופריך והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה ומשני התם כהן הוא דידע ופריך מחטאת דע"ז ומשני התם נכסיף וניזול כי היכי דנכפר ש"מ בחטא גדול שבח הוא לו שיכסיף נפשו לבייש עצמו ברבים אכן נראה דס"ל דדוקא בע"ז הוא גזירת הכתוב כמשמע מפרש"י שם בד"ה התם נייתי וניכסוף הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהיה לו כפרה מעונש גדול כזה משמע דווקא בע"ז הטיל עליו הכתוב ולא בשאר עונות ובע"ז גופי' דווקא בענינ' קרבן אבל אינו מוטל עליו לפרסמו ותדע דהא בסוף יומא דף פ"ו ע"ב רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ותירץ הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם ולא חילק בין ע"ז לשאר עבירות אלא ע"כ כדאמרן דדווקא לענין קרבן הוא גזירת הכתוב אבל בזמן שאין קרבן אין מוטל עליו לבייש את עצמו ואדרבה יש לומר דאסור לו לפרסם וראי' ברורה לזה דאמרינן בפ"ק דסוטה דף ז' ע"ב בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה לי' דאודי והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה ומשני כי היכי דלא ליחשדו אחוהי הרי אם לא הי' טעם זה הי' אסור לפרוט חטאיו ומכאן תשובה דאסור למיפרט חטאי' אלא יתוודה בינו לבינו אפילו קודם מותו לא יפריט חטאי' לרבי' אלא יתוודה בינו לבין קונו אם לא שאינו יודע לעשות תשובת המשקל על חטא רשאי לשאול לחכם מה תשובה על חטא כזה ודומה קצת מה שאמרו כהן הוא דידע כיון דאין רבים יודעים מזה לא הוי מפרסם חטאיה וחדשים מקרוב באו ואומרי' שצריך אדם דווקא לפרסם חטאו ונשתקעו הדברים ולא נאמרו ומדברי חיצונים דבר זה וה' ינחני בדרך אמת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים
