משפחת פינקל והמסתעף - האשכול הגדול

פרנקל תאומים

מהו הרקע המשפחתי והתורני של הג"ר נועם אלון שליט"א(חתניה דבי הגרנ"צ פינקל זי"ע)?
אני מבין שהוא 'מתחזק', הלא כן?

אויצר_ניק

פרנקל תאומים כתב:מהו הרקע המשפחתי והתורני של הג"ר נועם אלון שליט"א(חתניה דבי הגרנ"צ פינקל זי"ע)?
אני מבין שהוא 'מתחזק', הלא כן?

אכן
אביו היה מהנדס בכיר בצה''ל וכשהגר''נ היה בן 10 משפחתו נהפכה מסרוגה לחרדית
הוא למד בישיבת צעירים רחובות ולאחר מכן בישיבת אור ישראל והיה לאחד מהמיוחדים שם
בשנת תשס''ה התמנה לר''מ בישיבת מיר ברכפלד
ולאחר פטירתו של הגרנ''צ בתשע''ב מונה לכהן כרה''י

טוב לי · הודעהעל ידי **טוב לי** » ו' אוגוסט 12, 2016 10:42 am

הבינה והברכה כתב:שאלה שלא כ"כ ממין העניין אלא הוא מעניין האשכול:
מי יכול להפנות אלי פרטים ביוגרפיים על הגאון רבי נחום פרצוביץ' זצ"ל, בן כמה הוא היה בפטירתו, כמה שנים מסר שיעורים וכו'.
תודה רבה מראש.

באחד מכרכי ישורון [איני זוכר איזה כרך] התפרסמה בעבר מסה מקיפה לתולדותיו. קחנו משם.

יוסףלוי · הודעהעל ידי **יוסףלוי** » א' אוגוסט 14, 2016 12:01 am

מיהו ר׳ משה פינקל המכונה ר׳ משה ״הספרדי״ ע״ש עיסוקו עם בני ספרד במיר וכדו׳?
שמעתי שיש אחד כזה, איני מכירו.

דן בן יעקב

ישיבע בוחער כתב:
פרנקל תאומים כתב:מהו הרקע המשפחתי והתורני של הג"ר נועם אלון שליט"א(חתניה דבי הגרנ"צ פינקל זי"ע)?
אני מבין שהוא 'מתחזק', הלא כן?

אכן
אביו היה מהנדס בכיר בצה''ל וכשהגר''נ היה בן 10 משפחתו נהפכה מסרוגה לחרדית
הוא למד בישיבת צעירים רחובות ולאחר מכן בישיבת אור ישראל והיה לאחד מהמיוחדים שם
בשנת תשס''ה התמנה לר''מ בישיבת מיר ברכפלד
ולאחר פטירתו של הגרנ''צ בתשע''ב מונה לכהן כרה''י

אביו הגאון רבי יואב אלון שליט"א מרחובות

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ג' אוגוסט 16, 2016 12:23 am

יוסףלוי כתב:מיהו ר׳ משה פינקל המכונה ר׳ משה ״הספרדי״ ע״ש עיסוקו עם בני ספרד במיר וכדו׳?
שמעתי שיש אחד כזה, איני מכירו.

אולי הכוונה להרב מושה [מלרע] אחיו של רבי אריה זצ"ל שנקרא בהברה ספרדית להבדיל מרבי משה [מלעיל] בנו של הגרא"י זצ"ל

ראש · הודעהעל ידי **ראש** » ג' אוגוסט 16, 2016 8:52 am

דן בן יעקב כתב:
ישיבע בוחער כתב:
פרנקל תאומים כתב:מהו הרקע המשפחתי והתורני של הג"ר נועם אלון שליט"א(חתניה דבי הגרנ"צ פינקל זי"ע)?
אני מבין שהוא 'מתחזק', הלא כן?

אכן
אביו היה מהנדס בכיר בצה''ל וכשהגר''נ היה בן 10 משפחתו נהפכה מסרוגה לחרדית
הוא למד בישיבת צעירים רחובות ולאחר מכן בישיבת אור ישראל והיה לאחד מהמיוחדים שם
בשנת תשס''ה התמנה לר''מ בישיבת מיר ברכפלד
ולאחר פטירתו של הגרנ''צ בתשע''ב מונה לכהן כרה''י

אביו הגאון רבי יואב אלון שליט"א מרחובות

סליחה שאני שואל שאלת תם, אביו גאון או שרק באת לומר שקוראים לו יואב?

דן בן יעקב

אביו גאון (גם ללא הפראק...) ובאתי לומר את שניהם.

בני ברקי · הודעהעל ידי **בני ברקי** » ג' אוגוסט 16, 2016 8:01 pm

שמעתי שהגאון ר' בייניש פינקל זצ"ל היה איש אפוף מיסתורין וסוד ואף על מצבתו נכתב עליו דבר זה.
משהו יודע להרחיב בענין? היו לו תלמידים או שבזמנו כולם שמעו שעורים מר' נחום?

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ג' אוגוסט 16, 2016 8:10 pm

האם מישהו יכול להעלות תמונה של הג"ר ר' בינוש ?

ר_חיים_הקטן

תמונות מהרב בנימין ביינוש פינקל זצ"ל:

: 500030_7256223a65346gp56bf5u6_P_96x128.jpg (5.04 KiB) נצפה 19852 פעמים

: 18-Shvat-Reb-Beinush-Finkel-1-753x1024.jpg (264.58 KiB) נצפה 19852 פעמים

ונתנו ידידים

בני ברקי כתב:שמעתי שהגאון ר' בייניש פינקל זצ"ל היה איש אפוף מיסתורין וסוד ואף על מצבתו נכתב עליו דבר זה.
משהו יודע להרחיב בענין? היו לו תלמידים או שבזמנו כולם שמעו שעורים מר' נחום?

עליו מספרים הסיפור הידוע שפעם כשנכנס לשיעור כללי וכולם רצו החוצה, ושאל בחור א' היכן רצים אז ענה הוא בכבודו ובעצמו רוץ מהר הרי ר' ביניש אומר שיעור.
הגרנ"צ הי' מרבה לספר בשבחו איך שהי' כל כולו נסתר ועשה מעשים רבים גדולים, ופעם שמעתי מחבר ששמע מהגרנ"צ שאמר שזה הי' בכלל דרכו של משפחת פינקל, ולכאו' הוא עצמו עדות ע"ז וגם הנפטר הגדול, יהא זכרם ברוך.

אב בבינה · הודעהעל ידי **אב בבינה** » ד' אוגוסט 17, 2016 12:11 am

גם שמעתי שפעם נכנס ר' ביינוש ליתן שיעור והגיע לעמוד, ופתח הגמ', וקודם שהתחיל ירד, ולא מסר השיעור. בחור אחד שאלו מאי האי, והוא ענה שכל פעם אני מוסר השיעור רק לתלמיד אחד, ותלמיד זה זוכר כל השיעור בבירור, ואף לאחר זמן רב הוא זוכר את הנוסח המדויק שאמרתי, וכשהנסתי לשיעור היום ראיתי שהוא לא נמצא, ולכן לא מסרתי השיעור. שוב שאלו הבחור הנ"ל, ומי הוא התלמיד הזה וענה ר' ביינוש המקליט, והיום הוא לא נמצא...

יוסףלוי · הודעהעל ידי **יוסףלוי** » ב' אוגוסט 22, 2016 4:17 pm

סיפורי ענוה עדיין לא מבהירים דיו את המילים שנכתבו כאן ״אפוף מסתורין״, מילים שבד״כ תואמות צדיק מסוגף שפעמים שם עצמו לשוטה, ולרוב מתפרסם בעלון ״עקבתא דמשיחא״.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' אוגוסט 22, 2016 9:32 pm

רשומות עמי כמה עובדות ששמעתי אודות ר' בייניש:
סיפר לי רבי גדליה פינקל [אח הגרנ"צ זצ"ל]:
ר' בייניש טרם היותו ראש ישיבה גר בב"ב ושימש כשומר לילה בבית חרושת לקרח, עבודה זו התאימה לו כי היה ער בלילות, כשבאנו לביקור באר"י, בדרך לשדה התעופה בדרך חזור, עברנו שוב בביתו, להיפרד ממנו ומשפחתו, ר' בייניש היה עני, ואבי נתן לו כמה מאות דולרים לעזור לו. כשנכנסו למונית התחלנו לנסוע כמה מטרים ובתו הקטנה - בת ציון [קרליבך] רצה אחרי המונית וקראה לו לעצור, אבי פתח את החלון והיא השליכה לעברו קופסת גפרורים מהאבא. כשהגענו ללוד מאוד מהרנו, ואבא הוציא סיגריה לעשן כשהוא מוציא גם את קופסת הגפרורים שקיבל מר' בייניש, לתדהמתו בקופסא היה את כל הכסף בחזרה. הוא לא רצה ליהנות מאף אחד ועשה זאת בחכמה שלא יחזירו לו את הכסף.
- - -
סיפר לי ר' משה רוטנברג [כמדומה מבית-שמש] כי ראי"פ חייב את ר' בייניש לומר שיעורים בהיכל הישיבה, ופ"א הוא שמע את ר' בייניש טוען לרא"י בחדרו "לא חבל על השיעורים שאני אומר? הישיבה מלאה בבחורים ואברכים שלומדים, וכשאני מגיע כולם בורחים, הלא נגרם מכך ביטול תורה?" אך רא"י לא התחשב בכך וחייב אותו להמשיך ולמסור שיעורים.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' אוגוסט 22, 2016 9:33 pm

רבי יוסף שטרן זצ"ל סיפר לי כמדומה בשם רנ"צ זצ"ל, כי אחרי חתונתו בשהותם בשבת אצל ר' בייניש, הוא התעורר בשתיים בלילה, וכשנטל ידיים שמע שר' בייניש קם מהסלון והולך למטבח, הוא הסתקרן מאוד לדעת מה חמיו לומד בשעת לילה כה מאוחרת, כשנכנס לסלון הוא רואה עיתון המודיע פרוש על השולחן, הוא היה בהלם מוחלט, עד ששם לב כי העיתון אינו מונח טוב על השולחן, הוא הרים אותו וגילה מתחתיו גמרא פתוחה... כ"כ הצניע ר' בייניש את עצמו.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' אוגוסט 22, 2016 9:34 pm

עוד סיפר לי יהודי יקר ז"ל שחפץ בהסתרת שמו:
ר' בייניש פעם שמע שיהודי מכר חולה, והתקשר לביתו בצום י"ז בתמוז להורות לו שחייב לאכול, אך היהודי לא מיהר כלל להרשות לעצמו לאכול, ואשתו אמרה לר' בייניש שהוא עדיין לא כל, ואולי עוד כמה דקות יאכל. לאחר עשר דקות מתקשר שוב ר' בייניש לשאול אם כבר אכל. ושוב ענתה לו שעדיין לא, ואולי בדקות הקרובות הוא יישב לאכול. אחרי עשר דקות הופיע ר' בייניש בעצמו בבית היהודי, ואמר לאשה שתכין לו אוכל כי הוא רוצה ליטול ידיים ולאכול. היהודי שהבין כי ר' בייניש מוכן לאכול, ובלבד שגם הוא יאכל 'נאלץ' ליטול ידיים ולשבת לאכול...

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' אוגוסט 22, 2016 9:34 pm

שמעתי מרבי שריה אברמסון:
היה תורם לישיבה שהציע לר' בייניש מימון מלא להרחבת בית המדרש, אך התנה זאת בתנאי שלא יעשנו בבית המדרש. ר' בייניש סירב באמרו: בעל'בתים לא יגידו איך לנהוג...

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' אוגוסט 22, 2016 9:37 pm

לאחר פטירת ר' בייניש הופיע באחד העיתונים ראיון של י"ב פרידמן שכביכול נערך עם הגרנ"צ, אך למען האמת הוא נערך עם הרב לופיאנסקי חתנו, ואולי נוספו כמה דברים מהגרנ"צ. [אולי כבר נדפס בספרו?]

גן נעול מעיין חתום
י"ח שבט תש"ן-תש"ע במלאות עשרים שנה לפטירת ראש ישיבת מיר, הגאון הגדול רבי בנימין בייניש פינקל, משרטט הרב יעקב ב. פרידמן קווים מעולמה הפנימי של דמות הפלאים, שחי כל ימיו בסתר המדרגה, ונחשב בעיני חמיו מל"ו הצדיקים הנסתרים מדוע התגורר במפעל הקרח, למה הייתה דאגתו בעת ששריפה איימה על ביתו, וממה היה נזהר במיוחד הצצה מהחרכים
אני צועד לצידו של ראש הישיבה, ולבי גואה. נראה שהרחוב כולו שותף לחוויה. הראש ישיבה! אנחנו מדברים בתורה, ורבי בייניש, ראש הישיבה המיר'אי, משמיע כלאחר יד תפיסה חדשה.
"המילים שלו נערמות כלאחר יד. ואני מרגיש כאילו מן ההפקר, אור בהיר נוגה במוחי:
"ופשוט שהתפיסה של רבי עקיבא איגר במשמעות 'חצר' – גם היא מתחברת למחלוקת הזו של הרשב"א והרמב"ן, כפי שאנחנו מסבירים אותה...'.
"אנחנו נכנסים ל'שטיבלאך' למנחה. כאן אחת מפינות ההסתר של חמי. הוא ממשיך ומרצה בשלווה, עד שפורצת לעבדנו צהלתו של שלמה, מ'עמך' שבשטיבל אך – שרקם קשרים מיוחדים עם ראש הישיבה דמיר. הוא תוחב יד לכיסו, ושולף בתרועת ניצחון חפיסת טבק. שופרא דשופרא:
"הטבק של היום, מירר ראש ישיבה!' – הוא אומר, ועיניו נוצצות – 'לא זה של אתמול! לא ולא!'.
"ראש הישיבה נוטל בניחותא קמצוץ מהחמדה ההיא, 'לא של אתמול'. מניד ראש בשביעות-רצון, ומביע הסכמה לחצאין: 'אבל אותו שלפני שבועיים, ר' שלמה, היה משובח לאין ערוך... אומר לך כך: היה לו מרקם עדין יותר...".
"וכבר הוא מצוי הרחק מהטבק ומרקמיו. בעל הטבק מדשרש עם קופסתו מדושן עונג, ואילו רבי בייניש פינקל, כבר הוא שב ועורם את מחשבותיו:
"לא שפירוש הדברים שהכרח לו לרבי עקיבא איגר לנקוט כדעת הרמב"ן, משום שגם אם הרשב"א עצמו יתפוס, שחצר...'.
"מסמטא סמוכה נישאות לעברנו עיניו התובעות של רוכל סדקית. רוכל סדקית אף הוא נתח מהמציאות, וממילא - מחובות התורה. ועיניו המתחננות הן כתב- תביעה לכל מי שבא בדל"ת אמותיו.
"מהו החפץ החשוב ביותר אצלך?', מתעניין ראש הישיבה לדעת. ורבי עקיבא איגר ותפיסותיו, ממתינים, דרוכים, בצד שולחן הסדקית.
"זיק חמימות נדלק בעיני הרוכל, וכתפיו מזדקפות. הוא מושיט בגאווה חפיסת סיכות עם סגר משוכלל. רבי בייניש ממשש במחט ובסגר; נוטל גם סיבה פשוטה, ומבקש לעמוד על ההבדל.
"הרוכל רואה את עולמו בחייו, כשהוא מלמד את קברניטה של מיר הגדולה, פרק בסוגיית מחטים וסוגריהן.
"ראש הישיבה קונה סיכה לא דרושה, תוחב היכן שהוא; ומניד את ראשו לעברי בספקנות מודגשת:
"אינני סבור כדבריך. אבל פלאי-פלאים! כך ממש, כך ממש משתמע לשון בעל המאור אותו 'בעל המאור' שרק אתמול התייגענו עליו בשיעור כללי...".

לטובת דוד מים
הגג היה חלקלק, דוחה כל מדרס רגל. שתי דמויות שחוחות על גבי הדוורים באפלולית המסתמנת של הערביים. מכיוון המרפסת הקדמית משתלשלים צינורות משונים, ומשלימים את המראה הביזארי. ליד הדוד ערבוביה מוזרה של דליים, צינורות, ותנועות קדחתניות של ראש הישיבה.
לידו ניצב חתנו, גורס בכל לב שמקומו הטבעי של ראש ישיבת מיר אינו בין דליים ודוודים. רבי בייניש ניצב עכשיו מרוחק מאוד, נתון בעולמו המכונס. מוריק את דלייו. דלי אחר מתרוקן, והוא שב ונחפז אל המרפסת. מטפס, ושב ונושא אתו 'שלל' של דלי מים חדש.
בצהריים נודע לו לרבי בייניש באקראי, על ניתוק מים אצל שכנו. ואסור כמובן בתכלית האיסור ששכן של רבי בייניש יחסר ערב אחד מים. הוא מטפס אל הגג, מצויד בכלי הזין שלו, השתיקה, הנחישות, צינורות ודליים, והוא מרכז את כל פקחותו ותושייתו לטובת דוד של מים.
מתברר שההברגה איננה מתאימה. הוא מנסה מזווית אחרת. הוא מחבר גומייה, משנה צינור, ומגיע ככלות הכול למסקנה, שמה שיעזור הוא בפשטות רעיון הדליים. למלא דלי, לטפס מהמרפסת, להוריק, לטפס, למלא, לרוקן...
הדוד מלא. הוא משליט סדר. שב ומטפס בזריזות, יורד לתיבת המכתבים של השכן, מצויד עדיין בשתיקתו הנחושה, משלשל לכיסו את טופס ההודעה על ניתוק המים של שכנו, ומזדרז לדואר לשלם את 'חובותיו'..
זה היה ציור אחד מאלפים של שגרת חיים. ראש הישיבה, מגדיר חתן שלו, חנה בעולם ההטבה. פעם נתקל ברחוב בילד מילדי העברים בוכה, וברור מאליו הדבר שעל רבי בייניש החובה לברר מיהו זה ובשל מה הסער. הוא חוקר את הילד לביתו ומשפחתו, נוטל אותו בכפו הביתה, נוסע אתו בשני אוטובוסים, שם בבית הוא מלבן בצוותא עם ההורים איך נעלם ילד מהבית, וכיצד דואגים מהיום שתהיה שמירה מעולה..
***
מטבח ביתו היה 'בית התבשיל' רשמי כמעט. באחד הבקרים הוא פוגש יהודי עתיר נכסים משיקאגו עסוק בחיפושים. יהודי "מחפש" - הוא יהודי של רבי בייניש. הוא יוצר אותו קשר, ושומע מפיו כי דרושה לו מסעדה לסעוד בה את לבו.
"מוכרת לי", שש רבי בייניש לסייע, "מוכרת לי מסעדרה שופרא דשופרא, בחאת מסמטאות ירושלים. לא הרחק מכאן. מסעדה נפלאה! לו אך ייאות האורח להתלוות אליו...".
ברחוב סלונים הוא נעצר, והחל מטפס עם האורח לכיוון ביתו.
"כאן מסעדה, אדוני?", משתאה מאוד האורח.
"פשיטא, מסעדה!", זורחות פניו של רבי בייניש. "בקומה השנייה. לא תצטער!".
הוא היה, אומרים תלמידים, 'בעל בית' על כל תקלה וקטטה. כל סבל ומחסור הפכו מדרך הטבע לעניינו הפרטי.
מיר במהותו
ראש הישיבה המיראי היה הרבבה המופלאה של עולמות רחוקים בתכלית הריחוק "ולא קרב זה אל זה".
רבי צבי, מפירות ההילולים של מיר, מנסה לחדר הגדרות על אישיותו. ואני אומר לו בתימהון, שאין למצוא כאן צד-השווה. "הפלאת להגדיר!", אומר רבי צבי. "כזה בדיוק היה הראש ישיבה".
מחד היה סמל של קרבה והשתתפות, וכשהתנשא לאוויר הפסגות שלו - היה מרוחק מהסביבה אלפי מילין. היה מלך במלכות הישיבה, והיה גם אבן מאבני המציאות הירושלמית קשת-היום. נמבצר להוציא ממנו מילה יחידה, וכשדרשו התנאים - היה איש שיחה מופלא.
ה'חזון איש' השתאה נוכח כוחותיו השכליים, ולעולם החיצון הראה הראש ישיבה רק את המגבת שהסתירה את דף הגמרא. הוא זכה לפרסום עולמי, שעה שחמיו ראה בו אחד מל"ו צדיקים נסתרים שבדור. "שביליך במים רבים ועקבותיך לא נודעו".
הטא חא רק נשא על כתפיו את מיר הגדולה, הוא היה מיר במהותו. נשמת אפה של הישיבה. היה שריד לדורות הנפילים שהנהיגו את מיר במאה שמונים וחמש שנות מלכות. בתוך עמו יושב רבי בייניש. אבל גם שמה ב'שטיבלאך', בחצרות המצוקה, בין העם שבשדות, היה נושא אתו את ה'מזרח' של המפוארת בישיבות תבל.
רכבת נוסעים חולפת בדהרה. עשרות קרונות משקשקים, היא מביאה אתה סערה, המולה גדולה, ונוכחות שתלטנית. מעליה, מגגון הקטר, מתנוסס צינור פלדה, ומשחרר סליל עשן של פחם שרוף.
"אצל רבי בייניש", אומר העולם, "ראו רק את העשן המיתמר. הרכבת הענקית, עשרות קרונותיה, ציורה, עוצמתה, היו כבושים וחתומים חדר לפנים מחדר. 'מבינים' שיצרו שמץ מגע עם חגבי הסלע וסתר המדרגה שבהם חצב את קינו, אמרו שחייו הם בבואה של לשון רבינו חיים וויטאל: "...והיה מגלה טפח ומכסה אלפיים אמה...".
הייתה לו לרבי בייניש קביעות מופלאה:
מדי שבוע בשבוע נשא עמו רבי בייניש לבנק ערימת מטבעות קטנות על מנת לפרוט אותן בשביל 'מחזר על הפתחים' שהצטברו אצלו 'קליין געלט', ולא ידע בנק כיצד הוא נראה. הפקיד אפוא ה'מחזר על הפתחים' את 'ידידו' הטוב ראש ישיבת מיר על המלאכה הזו. ו'שלח' אותו מדי שבוע לפרוט לו כספים...
... ובצוותא עם ערימת המטבעו, ספירתן ופריטתן, געש בתוכו ללא מוצא, מעיין אדיר של דעת אלוקים.
גן נעול מעיין חתום...
על שאול אומרים רבותינו, שהיה "מוצנע חדר לפנים מחדר". מאי משמע "חדר לפנים מחדר"?
כך פירשו חכמי המחשבה:
שהיה מצניע גם את צניעותו...
כזה היה ראש ישיבת מיר.
חומה גבוהה חצצה בין רבי בייניש עם קופסת הטבק וסוגרי הסיבות, רבי בייניש של "בכל צרתם לו צר", של "עמו אנוכי בצרה" - לבין ראש הישיבה דמיר, יציר כפיו של רבי אברהם צבי קמאי; הנצר המהולל של מיר בתפארתה.
שם, במטמוריו, כבר שלט ה'ייקוב הדין' של האמת המיר'אית רבת התהילה בכל יפעתה. שם רחשה תורה שממנה לא הסכים להרכין ראש.
אפילו בהטיה קלה.
לסבור סברא, באריכות, בהטעמות לשוניות - היה אצל רבי בנימין עניין זר. הוא ניצב כתורן בראש ההר, הרחק מקטנות - הדעת שרחש העולם, וחוקי האלוקים בידיו. לא ניסה ולא הסכים להתאים ולרכך את חוקי האלוקים למושגי הקטנות של דורו. שפת התורה הייתה משלו בלבד, הלך הרוח משלו, סידור הדברים, ה'דררא דממונא' שלו, ה'מגו' שלו...
...כאן ליד הסטנדר המיר'אי בשיעורים הכלליים שלו, לא שלטו חוקי הידברות וכללי הסברא והמחשה. הוא הכתיב שפה של חריפות שלא היה נכון לרדת ממנה. כמלוא זרת.
הוא לא ראה טעם לסבור סברא ולפרט אותה בעשרות מילים, ה'תוך' והקצוות גם יחד - היו חייבים להיכלל בשלוש-ארבע מילים, והכל היה חייב להיות חד ומפולש כמחט. ולמי שלא ניתן בשמיעה מעודנת, ובשאיפה להתאים את עצמו לניסוח של דברים, היה השיעור התנסות גבוהה מדי.
היה מתענג על הברקה או הגדרה, שהעוקץ שלה נכלל במילה אחת. הוא ראה נותן טעם לפגם בהצגה ציורית מדיי ומוחשית של דברי תורה. רטוריקה ושעשועי סגנון נחשבו אצלו אביזרייהו של שקר. ביטוי היה לו למי שאמר סברא וקישט אותה בתליסר קישוטין.
"מען מאטכט זאך".
קושיה משמעה קושיה, ותירוץ הוא סילוקה! אין לצקת לדברי תורה משמעויות מעולם הרגש או המשחק.
החרדה הזו ממשחק בדברי תורה, הביאה אותו להרצות את שיעוריו בסגנון מונוטוני. לסוג השומעים מבחוץ, שלא הפך לחללק מנשמת הדיבורים, לא היו כלים לחוש היכן כאן קטע פשטני, היכן כישרון דק והיכן ה'קולות והברקים'.
הוא דיבר בראשי פרקים. בתמצית. גם ה'קולות והברקים' היו מתומצתים.
והיו מביני מדע, שלכבם היה נפתח כאולם בשיעוריו. תלמיד חכם מופלג הזדמן לשיעור שלו, בעל דעת חריף, שבמהלך שיעור שלו נפתח פתאום לבו לרווחה גדולה, הרחק מעבר לעולמן המצמצם של התנסחויות ורטוריקה ססגונית. והיו הדברים גדולים מכדי כוח קיבולו, והרעישו את לבבו. הוא סיפר אחד כך, שבמהלך השיעור התאווה תאווה לפרוץ אל מהלך הדברים ולהתחנן שיפסיק...
והיה כמובן ראש הישיבה רבי נחום טורקר, שהיה ניצב מול כל שיעור ושיעור אחוז השתאות. האריות במיד היו יורדים אצלו אחר השיעור, והוא היה מסייע על ידם, בכליו ובסגנונו, לפענח את צפונותיו של רבי בייניש.
פעם נדירה הייתה, מספרים במיר, יצא רבי בייניש מגדרו. בעל תשובה, עולה מרוסיה נכנס לחדרו, וביקש לדעת:
"המקדש את האישה על מנת שהוא צדיק גמור, הרי זו מקודשת, שמא הרהר תשובה. הכיצד, 'שמא הרהר תשובה'? ועדי 'חלות' היכן הם?".
הסביר לו רבי בייניש פנים, ותירץ לו על אתר חמישה תירוצים מבריקים.
"ראוי שיידעו", הסביר אחר כך, "ראוי שיידעו חדשים מקרוב באו, עד כמה נהירה ועצומה דרך התורה!".

שלא אהיה מזיק
כמאכלת מונפת לשחיטה, כמו ליסטים בחרבו השלופה, הצטייר בעיניו של רבי בייניש ברך אחד של איסורי תורה.
שריפת ענק השתוללה פעם בבית, מוטטה ארונות ושמקופים, וכילתה את כל דברי הערך. המתינות שלו לא הופרעה גם כאן. הוא התהלך בתוך ההמולה ביישוב דעת מופלג, כצופה מן הצד, ואמד בניחותא את מצבו ואת חובותיו בשעה הזו לאלוקים ואדם.
לפתא פתאום אחזה בו חלחלה, הוא החוויר כסיד, והחל נס על נפשו...
התברר כי האש אחזה במזוזת הפתח, ולשהות בבית בלא מזוזה...
...ובעוד האש מכלה את כל שבנה והקים עם משפחתו עשרות שנים, היה רבי בייניש עסוק בחיפוש קדחתני אחר סופר מעולה. קנה ממנו מזוזה, בדק אותה בעצמו כל קוצו של יו"ד, ועמד להתקין אותה כעסק גדול במשקוף החרוך של ביתו.
את הסכנה החמורה ביותר האורבת לפתחו ראה באיסורי ריבית. מליוני דולרים, כספי הישיבה עברו תחת ידו, ואיסורי ריבית הפכו להיות סכנה מוחשית ומאיימת.
אמרו עליו על רבי בייניש פינקל, שהיה נזהר מאבק דאבק של היתר ריבית..
***
היה גם הכרח להפריש חריפות ישיבתית בשביל נצרכיו.
בחור היה במיר, חולה מאוד. רבי בייניש מסר את נפשו לרפואתו. בין היתר דרש מהמשפחה את שם הבחור, שם אמו. אבל ביקש שלא יאמרו לו את שם משפחתו.
מאי טעמא?
הבחור יבריא ברצות ה'. יגיע פרק 'האיש מקדש'... ידברו בו נכבדות, והצד המדובר יחקור אצלו על טיב הבחור וענייניו. אפשר אמנם שיכריע בדעתו שאסור לו לספר על המחלה, אבל אם ידע את שם המשפחה, לא יוכל להסתיר כליל את תחושותיו... עלולים להבחין בשמץ הסתייגות קלה... בעסקי שידוכין מתהלכים המבררים עם מיקרוסקופ... והרי כאן עסקי נפשות!
***
הנה סיפור מופלא מהיכלו של למרן הנפש:
באירוע פלוני ישב רבי בייניש בחברת אנשים. התנהלה שם שיחה ערה. לפתע קם בבהלה, ועזב את המקום במרוצה. הוא לא הסביר על מה ולמה הבהלה.
מאוחר יותר נשאל על ידי מקורבים לפשר הבהילות הזו.
"אני ירא לנפשי", אמר. "הבחנתי שיושב לידי אדם פגיע וחלוש אופי... מסתבר שכל דיבור שלי היה עלול לפגוע בו... הוא יכפה עליי בעצם אישיותו החלשה להפוך ל'מזיק' .. אני חרד לנפשי! סכנת נפשות רוחנית לשבת לידו...".
***
מה אומנתו של רבי בייניש פינקל בהאי עלמא? היה משים עצמו כאילם.
הוא ייחס חשיבות עליונה לערך של מילה, וחשיבות עליונה יותר - לשתיקה שבינתיים. הוא מצא בשתיקה את הכלי הנבון והיעיל ביותר שניתן לאדם תחת השמש.
כל דיבור שלו היה בעצם חריגה מהסדר. שבירת שתיקה. הנה לנו חשיבות של תורת לשון:
הוא שמע מפי חתן שלו, שמחלתו הולכת ונרפאת. הביטוי "הולכת ונרפאת" צרם את אוזני הנפש שלו.
"הולכת ונרפאת?... מניין לך מידה כזו של וודאות, שיש כאן תהליך?...".
היה משמיע לעתים חצאי מילים, והיה צורך לקלוט כוונות שלו ברמיזה. המשפחה מספרת על דוגמה אופיינית של שתקנות.
ריש מתיבתא דמיר, רבי נחום טרוקר נסתלק לעולמו. רבי בייניש יושב בביתו שקוע ביגונו. נכנס חתנו שלא ידע דבר על האסון.
"בישיבה כבר היית?", מבקש רבי בייניש לדעת.
"לא".
"נו, נו", הוא פולט, וחוזר לשתיקתו.
וממילא אתה למד, שיש בנותן עניין להימצא עכשיו בישיבה...
הוא צעד באחת השבתות בלוויית חתנו. הם חולפים בקרבת יהודי העושה את שבתו חול.
"גוט שאבעס!", מברך אותו החתן במאור פנים.
רבי בייניש מניד בראשו, ואומר רק: "ניין".
ומכך היה צריך להבין, ש'גוט שאבעס' למחלל שבת, יותר משהוא מכיל 'מחאה' יש בו מעין 'הסכמה', שגוט שאבעס חל גם עם סיגריה בפה.
הוא חרד חרדה עמוקה מכל דיבור העלול להשתמע ממנו 'חלות' של נדר. הוא סיגל לכן את כל מבנה הדיבור שלו, לכך שלא תיווצר מציאות של הפקת הגה שיש בו שמץ חלות של "לאסור איסר".
גם מילי דבדיחותא שהרבה להשמיע שימשו אותו במקרים שנדרשה תשובה שאינה בחזקת דיבור ממש.

שומר בית החרושת
הבדיחותא והשנינות היו רק דרך אחת מעשרות דרכים להסתתרות. זה היה מעין 'לבוש'. אחד מעשרותך לבושים שכיסה בהם את מאור פניו.
הקפיד למשל שלא ישתמשו בש"ס שלו ובשאר הספרים השימושים שלו, כדי שלא יתגלה היכן שחק משמוש הידיים שלו את הדפים...
הלילות היו שעותיו המאושרות. לילה הוא זמן בו אין העולם מידפק על דלתו, והתלאה העולמית נחה אף היא. אחת התקופות שאפיינו להפליא את אישיותו, הייתה תקופת בית החרושת לקרח בבני ברק.
במשך כמה משנות מגוריו בבני ברק, גר בתוך מבנה של בית חרושת לקרח. זה היה סידור שתאם את מבנה אישיותו. היה נוסע פעמיים בשבוע לירושלים למסור את שיעוריו במיר, וכלפי עולם התורה הבני ברקי הצטייר כשומר בבית חרושת...
זו הייתה המצאה מופלאה שהצליחה לעשות 'שלום -בית' בין הייעוד החשוב של הרבצת תורה להצטנעותו, ולבריחתו מההדר הרבני.
בלילות הפך פנים בית החרושת לבערה יוקדת של תורה ועבודה, ואילו מבחוץ ראו עיני הבשר של העולם - קרח, ושומר עומד על גביו.
***
כל ימיו, מרישא עד זיבולא בתרייתא, היה ראש ישיבת מיר רבי בייניש פינקל, ספון בעולם טמיר משלו. מעולם לא דיבר על עצמו, עבורו ומאורעותיו. מימיו לא ביקש מהעולם דבר, ולא אמר לו לעולם דעות.
הוא ביצר בהצלחה מדהימה, באחד הצמתים הסואנים של עולם התורה, פינה מבודדת, שאיש טרם בא עד תכונתה עד עצם הרגע הזה.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' אוגוסט 22, 2016 9:41 pm

[והכתבה הבאה, אולי קשורה להנ"ל, אין לי מושג מהיכן זה]

בסתר המדריגה
האדם הגדול בענקים שעמל להסתיר עצמו כל ימיו* עמוד הצדקה והחסד בגופו ובממונו* על הקפדה וזהירות יתירה באיסור ריבית* שביבי נוגה במלאות עשרים שנה להסתלקותו של ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רבי בנימין ביינוש פינקל זצוק"ל*
בכל מקום בעולם היהודי אין אדם שלא שמע על ממלכת התורה הגדולה בעולם: מבצר התורה הגדולה בעולם: מבצר התורה ישיבת מיר. הישיבה המונה כיום יותר מחמש אלף תלמידים, ומתפרסת על פני עשרות בנינים: בתי מדרש, חדרי שיעורים, אולמות אוכל, בניני מגורים, המשתרעים מכביש מספר אחת ועד לשולי שכונת מאה שערים. כל הנקלע לאזור בשעות הבוקר המוקדמות אינו יכול שלא להתרגש למראה אלפי בחורי הישיבה החולפים בין הכניסות והסמטאות. כמוהם המוני האברכים שבישיבה הבאים באוטובוסים מכל שכונות העיר, ומשתלבים בהרמונייה הנפלאה של קול התורה המהדהד באויר עשרים וארבע שעות ביממה.
לא ביום אחד הגיעה ישיבת מיר למעמדה ולגודלה הנוכחי. ראשית צעדיה של הישיבה היו רצופי מהמורות. ההתפתחות המואצת של הישיבה החלה ביותר בשנת תשכ"ה עת עלה ראש הישיבה הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצוק"ל לכהן תחת אביו ראש הישיבה מרן הגאון רבי אליעזר יהודה זצוק"ל, כשהוא נוטל על כתפיו את העול הכבד ודואג להרבות ספסלי בית המדרש בכמות ובאיכות. כל זאת לצד הרבצת תורה והשמעת שיעורים כסדרם לאלפי תלמידים.

מגלה טפח ומכסה טפחיים
אולם כגדולתו כך ענוותנותו, מגלה טפח ומכסה אלפי טפחים. כל מסכת חייו היו מקשה אחת של הסתר בתוך הסתר. כעמלו ויגיעתו בתוה"ק, כך עמל ויגע להסתיא עצמו. גם כיום במלאות עשרים שנה להסתלקותו רב הנסתר על הנגלה, וכמה שננסה לנגוע בשולי אדרתו לא נגיע אף לקצה קצהו.
בימי השבעה על פטירתו, הגיעו מאות אנשים שזהותם לא ידועה למשפחה. חלק מהם הציגו את עצמם וסיפרו על הקשר שלהם עם ראש הישיבה. ומהם כאלה שישבו בשקט בתוך ההמולה, ואז עזבו. רבים מהתלמידים ומידידי המשפחה, סיפרו על מעשים שאף אחד לא שמע עליהם קודם לכן.
אחד מבניו של מרן הרב מבריסק סיפר על החביבות המיוחדת שרכש הגרי"ז סולובייצ'יק לרבי ביינוש. הרב מבריסק התרשם מאוד מגאונותו ומיראת השמים האמיתית שלו. והחזיק ממנו כאחד מבאי ביתו הקרובים. פעם הגרי"ז קרא לו, ומסר לידיו צרור כתבים שלו עצמו ואמרו לו: "ברצוני שתעבוד על החידושים האלה עד 1:30 ואח"כ נדבר". בשעה 1:30 הגיע אל הרב מבריסק, ובמשך שעה ארוכה, הקשיב לביקורת שלו על החידושים עליהם עבר. אמנם רבי ביינוש מעולם לא גילה לאיש על הדבר.
כשאחד מנכדיו בא אליו עם שאלה הלכתית, ענה: "אני לא יודע", "לך לפוסק, שאנשים שואלים אותו בדרך כלל שאלות כאלה". נכדו הציע, "אני ראיתי שהמשנה ברורה אומר כך וכך. כנראה שזה מה שאעשה". רבי ביינוש משך את כתפיו ואמר, "מה נראה לך שהפרי מגדים לדוגמה יאמר בכגון זה?". הצצה מהירה בפרי מגדים הוכיח שהפסק שלו היה שונה מזה של המשנה ברורה, עם הוכחה חזקה לדבריו. "אני רואה", אמר הנכד, "שצריך לעשות כמו הפרי מגדים". "האם לא נראה לך שספר פלוני עשוי לסייע במקרה הזה?" טען רבי ביינוש לעומתו. מבט באותו ספר הוכיח שהוא דחה את כל הוכחותיו של הפרי מגדים. והמשחק הזה המשיך, עד שסוגיא הלכתית שלמה נבנתה, הכל על ידי הערות סתמיות לא ישירות. וכל זה הסתתר מאחורי ה"אני לא יודע" שלו!
עשרות פעמים סיים רבי ביינוש את הש"ס ומשניות מאות פעמים. הסטים של המשניות שלו הוא קרועים לגמרי. בוקר אחד בבית הכנסת, ניגש אליו הגבאי הרב יצחק גלצר זצ"ל וביקש את עזרו בהבנת פירוש במשניות טהרות. הוא היסס לרגע, ואז ביקש להביא לפניו משניות עם הרבה מפרשים. רבי ביינוש פתח את המשניות, והעביר עמו את הקטעים הקשים יותר. כשיימו, פנה אליו רבי ביינוש ואמר, "עכשיו תודות לך, שנינו מבינים". ולא עלה על דעתו של הגבאי, שרבי ביינוש היה יכול לומר לו את המשנה בעל פה... ושהוא למד את אותה המשנה יום או יומיים קודם.

מנין ידע על מצבי
דוק של עדינות ומבט שכולו רוך, היה נסוך על פניו בכל פעם שבא במגע עם כל אדם באשר הוא. מאות סיפורים גלויים וכמותם פי כמה שלא ידועים מתגלגלים על מעשי צדקה וחסד שעשה להיטיב עם הבריות, וביותר עם אברכעי ותלמידי הישיבה, אצלם היה משכיל אל דל כשפיקחותו היטיב לדעת את מצבם הכלכלי כפי שסיפר אחד מאברכי הישיבה: "... נקלעתי למצוקה כספית, חסרו לי דברים בסיסיים, וכסף מנלן?, אף אחד לא ידע על כך. תפסתי אומנות אבותי והתפללתי מקירות לבי לאבי שבשמים. וראה זה פלא, למחרת הגיע לביתי מכתב מהנהלת הישיבה כי זיכתי במילגה מכובדת. כששאלתי מדוע דוקא אני, הוסבר לי שכך הורה ראש הישיבה. מנין ידע הוא על מצבי, הרי לא ספרתי על כך לאיש?".
כשהגיע לידיו מצוקה כספית מעולם לא נרתע להכנס לעובי הקורה גם שהיה מדובר בסכומי כסף גדולים. כפי שסיפר אחד משכניו: "אינני מומחה לגדלות בתורה, אלא שבשבילי היה ראש הישיבה האדם הגדול ביותר. אמי היתה המפרנסת היחידה, ואגרה פרוטה לפרוטה לצורך עסקיה. ביום בהיא אירע שוד בבתינו שהשאיר אותה נקיה מנכסיה ללא אפשרות להמשיך את העסק. רבי בינוש נכנס אל הבית והניח על השולחן לא פחות ממאה אלף דולר טבין ותקילין. לאחר תקופה נוספת גייס מאתיים אלף דולר נוספים להקמת העסק מחדש בלי שיזכיר שום תנאי או מועד לפרעון".
כשירד מביתו באשמורת הבוקר של יום ראש השנה בכדי ללכת לתפילה בכותל המערבי עם נץ החמה כמנהגו מידי יום, פוגש בדרכו הילך עני קשה יום, ושאל אותו האם כבר שתה היום כוס חמין. השיב הלה, כי כוס אחד כבר שתה, אבל אם ישתה כוס שניה לא יזיק לו הדבר. רבי ביינוש לא התחשב בכלום, העלה אותו לביתו, הגיש לו כוס חמין ושוחח עמו ארוכות עד שהתישבה דעתו של אותו יהודי. לאחר שעזב מיהר במהירות אל הכותל, לשם הגיע במהלכה של תפילת שמונה עשרה.
כשהתגורר בבני ברק ניתקו לאחד משכניו את המים מחמת אי תשלום. האנשים האומללים נכנסו להיסטריה, ולא ידעו לאן לפנות. כחצי שעה אחר כך, החלו מים לזרום מתוך הברז. אחד מחברי המשפחה חשד ב'נס' ועלה כדי לבדוק את מיכלי המים שעל הגג כדי למצוא את מקור ה'נס'. התברר שצינור הוביל מים מהמיכל של ר' ביינוש למיכל שלהם, וסיפק להם מים.
דאגתו לזולת עברה מעבר לצרכים הגשמיים והחומריים של אחרים. הוא הבין את משמעות דכאון ויאוש, וניסה להקל מאלה שסבלו מהם. אחד מאלו שבאו לנחם בתוך ימי השבעה הפטיר ואמר "אתם אינכם יודעים מי הוא רבי ביינוש; רק משפחתנו יכולה להעריך את גדולתו". כשלחצו עליו לגלות פטרים, אמר בהיסוס: אבי ז"ל היה עסקן עשיר ונדבן, וביתנו היה מרכז פעילות. יום אחד קרתה תהפוכה בעסקיו, ויותר גרוע, תסבוכות משפטיות עשו אותו נושא לבדיקה משטרתית. בן רגע, אבי הפך למנודה. אנשים שהיו חלק מביתנו במשך שנים, פשוט התערו מאתנו והזניחו אותנו. ופתאום הגיעו רבי ביינוש, והחל להיכנס לבתינו מידי יום לשהות עם אבינו. הוא עזר לו בתסבוכת המשפטית, וסייע להעמיד אותו שוב על רגליו. באותה תקופה חשוכה, הוא היה המקור היחיד של אור וחום בתוך משפחתינו", סיים הלה בהתרגשות.

לא להכשל בהיתר דריבית
עקרון חשוב במסכת חייו היה סירובו להכנס לשום עסק בו היה אפילו ריח של רבית. כשקרוב משפחה הפציר בו שיתן לו היתר עיסקא, הוא העיר, "חוץ מהאיסור שבדבר, ישנה גמרא שאומרת, 'כל מי שלוקח רבית בעצם אומר שמשה רבינו היה שוטה ח"ו, כי אם משה היה יודע עד כמה זה רווחי הוא היה מתיר אותו!' והגמרא גם אומרת, שהעסקים הכלכליים של בן אדם קורסים כתוצאה מרבית, וזה גם מדאיג אותי!".
כשהיה צורך דחוף בישיבה לקומה נוספת בבנין. סיד אדם הלואה מסובסדת מאוד שלא תהא תלויה במדד לצרכן, פירושו כמעט לקבל מתנה בחינם. ר' ביינוש קיבל את תנאי התשלום בהיסוס רב, ובמשך כמה ימים חשב באילו מלים להשתמש בתוך היתר העיסקא. סוף סוף היום הגדול הגיע, והוא נסע לתל אביב עם בתו כדי לקבל את ההלואה. "אני לא יגול לעשות את זה; זה כמו לשחק עם אש". הוא אמר, על אתר הסתובב וחזר הביתה. כשמשום כך נזקק למצוא מקורות אחרים למימון הבנין, וכל זה כדי להמנע מהתעסקות ברבית.
לאחד הספקים לישיבה פעם נגנב כל כספו. לא היה שום כסף אותו יוכל לקנות מלאי חדש, ומקור פרנסתו היה בסכנה. ר' ביינוש הרגיש שהישיבה חבה לו הכרת הטוב על השנים בהן הוא שירת את הישיבה בנאמנות, והלוה לו כסף שהיה בו די כדי שיוכל להתחיל מחדש את עסקיו. תקופת מה אח"כ, ביקש רבי ביינוש לקנות ממנו כמה פריטים. הלה הציע לו מחיר מיוחד. ר' ביינוש הלבין והתנצל באומרו שנראה לו שאיננו צריך שום דבר. עבורו לא יעלה על הדעת לקבל מחיר מוזל כתגמול עבור הלואה!
יומיים אח"כ הוא חזר, "תגיד לי", הוא אמר, "איך העסקים היום?" "ב"ה בסדר", הוא ענה. "ומי קנה את הפריטים המסוימים האלה היום? ר' ביינוש המשך ושאל. "פלוני" היתה התשובה. "ובאיזה מחיר מכרת?" הוא שאל את העסקן התמים. כשהתשובה הגיעה, הוא קבע "זה המחיר בו תחייב אותי, ולא פרוטה פחות!".
הזהירות שלו מרבית, היתה הסיבה למנהגו המשונה לכאורה, של הליכה יומית לבנק. היתה לו דילמה תמידית: הישיבה היתה כותבת צ'קים לספקים, ולפעמים הם לא היו פודים את הצ'קים מיד. החזקת שקלים בבנק ליותר מכמה ימים משמעותה הפסד, בעקבות ההפרש בשער החליפין, שהשתנה במהירות מסחררת. מצד שני, לאפשר מינוס בבנק פירושו תשלום רבית - אופציה גרועה בהרבה. הפתרון? לעלות את הגבעה לבנק, יום יום, כדי להפקיד את הסכום המדויק הנדרש!
זהירותו בכספי הקדש לא גבולות. אביו מרן הגאון רבי אליעזר יהודה זצ"ל כשהפליג פעם בשבחו של בנו סיפר, כי בתחילה כשהחל בנו לומר שיעורים במיר, סירב ליטול את משכרתו מקופת הישיבה. ומידי חודש היה מחזיר את המשכורת בצורה מתוחכמת זו או אחרת. עוד קודם לכן בשנים הראשונות לאחר נשואיו, כשהתגורר בבני ברק, הצליח לטעת את ההרגשה בפני אביו כי חמיו מפרנסו ובפני חמיו כי אביו מפרנסו. כשאת פרנסתו שאב מבית חרושת לקרח שם עבד בשמירה לילית.
סיפר מנהל הבנק שניהל את חשבונות הישיבה: "עמדתי פעם והרהרתי בקול בנוכחותו אם להזמין מונית לנסיעה כלשהי על חשבון הבנק, כששמע על כך אמר, במקרים אלו השיקול צריך להיות, אילו היה זה כספי, האם גם אז הייתי משתמש במונית במקום באוטובוס".
באחד המקרים נזף במי שביקש לרכוש ציוד מסויים למשרד. "תזכור, המשרד נבנה כדילשרת את הישיבה, ולא הפוך!". מעל הכל, זה היה הבטחון בו הוא ניהל את הישיבה, שהיה מיוחד במינו. הוא ורק הוא היה אחראי לתקציב שהגיע לכמה מיליוני דולרים בשנה. הוא נשא את המשא הזה לבדו, ואפילו אם משמעות הדבר היה ללוות מאות אלפי דולרים בהלוואות קצרות טווח.
כששכב על ערש דווי נשאל איך הישיבה תמשיך להשיג כספים. ענה רבי ביינוש: "אל תסמוך על ההוא!" המאזין התקשה להבין מי הוא "ההוא" הנורא שכל כך איכזב את הישיבה. אחרי כמה דקות של מלים וביטויים, התבררה כוונתו: אל תהיה תלוי על "ההוא"ים של העולם. תזור, זה ה' שנותן, דרך אותם "ההוא"ים שהום שלוחיו הנאמנים. תלות יתר על אנשים, מערטלת מהאדם את האמונה והבטחון בה'.
כשלשה חדשים קודם הסתלקותו, התברר שנדרש לו ניתוח רציני. הועלתה הצעה שהוא יסע לארה"ב לצורך הניתוח. הוא שקל החלטה זו רבות, ובסוף סירב. סיבתו היתה: "תחשוב על החילול השם הגדול שעלול להגרם, כתוצאה מאנשים שחושבים שהשתמשתי בכספי הישיבה לצרכי האישי!".

<במסגרת>
נסיך לממלכת מיר
ראש הישיבה היה נסיך לממלכה המיראית כאשר נולד בערב יום כיפור תרע"ב לאביו מרן הגאון רבי אליעזר יהודה זצ"ל, בנו של הסבא מסלבודקא זצוק"ל, וחתנו של הגאון האדיר רבי אליהו ברוך קמאי זצוק"ל. משנות ילדותו ניכרו בו כשרונותיו העילויים, מידותיו הנעלות ושאיפותיו הנשגבות לתורה וליראה, כשאביו הגדול מאציל עליו מרוחו הגדולה. כבר בגיל תשע נהג אביו להעירו השכם בבוקר, ולמד עמו בחברותא חמשה דפי גמרא, כשבתום הלימוד ביקש ממנו לומר חידוש על הסוגיות שנלמדו. למחרת צריך היה לחזור על הנלמד ביום האתמול.
רוב תלמודו קנה בישיבת מיר המעטירה, שם בלט כארי שבחבורה בכותל המזרח של העידית שבבני העליה בישיבה. בשנים תרצ"ד תרצ"ה נמנה בין חבורות הלומדים בישיבת בריסק, ושמע שיעורים כסדרן ממרן הגרי"ז זצוק"ל. שמו הטוב יצא לפניו למרחקים והכל שוחחו אודותיו כי לגדולות נוצר.בגיל בר מצוה שהה בעירת המרפא דרוזניק, שם התפלפל ארוכות בדברי תורה עם הגאון רבי שמעון שקופ זצוק"ל, שהתפעל מרוחב דעתו של הנער הצעיר והבטיח כי עדיו לגדולות.
בפורים תש"א עלה לארץ הקודש דרך מוסקבה ותורכיה. באותה תקופה עלתה על הפרק בעיית 'קו התאריך', אצל גולי ישיבת מיר ששהו ביפן. ואביו שלחו למרן החזו"א זי"ע לדעת כדת מה לעשות. החזו"א תהה על קנקנו של הבחור הצעיר ומני אז קרבו בחיבה יתירה. באותו העת דברו נכבדות בבתו של גיסו של החזו"א הגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל. טובי הלומדים היו באים לביתו של החזו"א אך כולם נדחו. משהגיע רבי ביינוש הצעיר אמר החזו"א כי אל הנער הזה התפלל.
מאז ועד להסתלקותו של החזון איש לא זזה ידו מתוך ידו. בשקט וללא כל המולה, נרקמו בינו לבין החזו"א קשרים מיוחדים. החזו"א שוחח עמו רבות בלימוד, ומהערותיו הביא החזון איש בספריו כשהוא מכנהו 'שמעתי מחכם אחד''. באחד הימים התנהל ביניהם ויכוח הלכתי, כשכל אחד מצדד באופן שונה ולא הגיעו להסכמה, בין כך הגיע זמן תפלת מנחה, ולאחריה התברר שכל צד מצדד בצדקת השני...
בשנת תש"ד עמד לימין אביו הגדול ביסוד והקמת ישיבת מיר המעטירה, ומימי הקמתה נשאה בה שיעורים כלליים מידי שבוע, כשלשם כל עשה דרכו ממקום מגוריו בבני ברק. בשנת תשכ"ד העתיד את מושבו לירושלים בסמיכות לבניני הישיבה. וגם בעיר הקודש נודע עד מהרה כאחד מגדולי מרביצי התורה. גדולי ישראל עמדו עמו בקשר אמיץ. אולם ברח כמטווחי קשת מלהביע דעתו על כל ענין ציבורי או פוליטי שהובא בפניו.
ביום שלישי, ח"י בשבט תש"נ, לאחר מחלה קשה וקצרה, השיב ראש הישיבה את נשמתו בטהרה, כשהוא מותיר אחריו את בני המשפחה והמוני תלמידיו בוכים וכואבים על סילוקו של צדיק.
לאחר מכן מונה חתנו מרן הגאון רבי נתן צבי פינקל שליט"א לכהן פאר כראש הישיבה, ומיני אז הולכת הישיבה ומתגדלת בהנהגתו המבורכת כבירת המעשה והתבונה.

מחולת המחנים

יישר כח הרב פלגינן על העלאת הדברים המרתקים והסיפורים האותנטיים לזכרו של רה"י רבי ביינוש זצ"ל.

אענה אף אני את חלקי הדל, לרבי ביינוש היו מסורות שקיבל מדורות עברו בכל מיני ענינים, חלק מהן שמעתי מיהודי חשוב שליט"א שהיה מקורב מאד לרבי ביינוש.
בין השאר אמר לי אותו יהודי שפעם הוא שאל את רבי ביינוש על דברי המדרש תנחומא הידועים בפר' נח על אותן שתי ישיבות שלא בטלו מעולם, מי הן אותן הישיבות בימינו? ענה לו רבי ביינוש: "מיר דא און מיר אין אמעריקא" (ישיבת מיר כאן וישיבת מיר באמריקה), לפליאת השואל על התשובה המפתיעה (מאד, למי שיודע), סימן לו רבי ביינוש במבט עיניו, פשוט שכך, וכי מה אתה מתפלא?

היו לו עסקים רבים עם חלומות ופתרונם, והיו אנשים קבועים שהיו משתתפים בהתרת חלום שלו, כמעט מדי יום ביומו.
פעם סיפר רבי ביינוש שהוא חלם בלילה שהשכינה מתגלית אליו והנה בתוך כדי הגיעו אליו אורחים, והסתפק מה לעשות האם לעזוב את השכינה ולצאת ולקבל את האורחים, כמו שמצינו באברהם אבינו שרץ לקראת האורחים משום שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, אך לבסוף הוא הכריע שלא לעזוב מכיון שהכנסת אורחים בחלום אין בה מצוה כלל, אבל קבלת פני השכינה בכל אופן יש בה חשיבות..

מצורף דברים שכתב לזכרו חתנו הגאון רבי אהרן שרגא לופיאנסקי שליט"א ראש ישיבת סילבר ספרינג שע"י וושינגטון.

בית מדרש לפרשת יתרו.pdf: (133.73 KiB) הורד 547 פעמים

ר_חיים_הקטן

פלגינן כתב:רבי יוסף שטרן זצ"ל סיפר לי כמדומה בשם רנ"צ זצ"ל, כי אחרי חתונתו בשהותם בשבת אצל ר' בייניש, הוא התעורר בשתיים בלילה, וכשנטל ידיים שמע שר' בייניש קם מהסלון והולך למטבח, הוא הסתקרן מאוד לדעת מה חמיו לומד בשעת לילה כה מאוחרת, כשנכנס לסלון הוא רואה עיתון המודיע פרוש על השולחן, הוא היה בהלם מוחלט, עד ששם לב כי העיתון אינו מונח טוב על השולחן, הוא הרים אותו וגילה מתחתיו גמרא פתוחה... כ"כ הצניע ר' בייניש את עצמו.

סיפור זה זכיתי לשמוע מפי הגרנצ"פ זצ"ל כמה פעמים.

מאיר נפתלי

גלאגוזים כתב:מעניין שכתבו על המצבה את השם חזקיהו.
כמדומני שאת השם הוסיפו בחליו האחרון ממנו לא קם,
ובמקרה כזה תוספת השם מתבטלת.
גם אין מי מבין צאצאיו הנושאים את שמו שנקראו גם בשם חזקיהו.
[לחתנו מרן הגר"ח זצ"ל הוסיפו את השם יוסף אבל לא כתבו אותו על ציונו]

שמעתי שאת השם חזקיהו הוסיף לו ר' אל'ה לופיאן זצ"ל. והוא כן הבריא מהחולי ההוא.

מאיר נפתלי

לא ידען כתב:בהמודיע יש מאמרים לכבוד היארצייט.
מאמר (כנראה ממוחזר בפעם ה-?) מהרב סורסקי וליקוטים מהרב אהרון פרלוב.

יש תח"י הרבה מאוד חומר על גדול בישראל זה, זי"ע.

וואי! תוציא ספר! תזכה את כלל ישראל! וזכות הרבים תהיה תלויה בך!
אני כבר מחכה לקרוא על האדם הגדול בענקים הזה !!

טוב לי · הודעהעל ידי **טוב לי** » ה' אוגוסט 25, 2016 10:55 am

[quote="פלגינן"]לאחר פטירת ר' בייניש הופיע באחד העיתונים ראיון של י"ב פרידמן שכביכול נערך עם הגרנ"צ, אך למען האמת הוא נערך עם הרב לופיאנסקי חתנו, ואולי נוספו כמה דברים מהגרנ"צ. [אולי כבר נדפס בספרו?][quote="פלגינן"]

מאמר נפלא.
אגב, אין במאמר שמץ ואיזכור כלשהו של הגרנ"צ שכביכול נערך ראיון עמו. [כך שמלבד לשוה"ר יש כאן גם הוצאת ש"ר]

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ה' אוגוסט 25, 2016 5:18 pm

טוב לי כתב:
פלגינן כתב:לאחר פטירת ר' בייניש הופיע באחד העיתונים ראיון של י"ב פרידמן שכביכול נערך עם הגרנ"צ, אך למען האמת הוא נערך עם הרב לופיאנסקי חתנו, ואולי נוספו כמה דברים מהגרנ"צ. [אולי כבר נדפס בספרו?]

מאמר נפלא.
אגב, אין במאמר שמץ ואיזכור כלשהו של הגרנ"צ שכביכול נערך ראיון עמו. [כך שמלבד לשוה"ר יש כאן גם הוצאת ש"ר]

כבודו מגזים בהתקפתו. לא כתבתי שמישהו כאן רימה או נהג שלא כדין. בסך הכל ישנן מספיק סיבות שלא ירצו לכתוב זאת על שם "מספק המידע" האמתי, ובהסכמת כל הצדדים.
דומני שאת המידע הזה קיבלתי בעבר מהרב לופיאנסקי או ממישהו אחר מבפנים, ואף שאין כאן אזכור לגרנ"צ, יתכן שבעיתון או במקום כלשהו נכתב שהראיון בנוי מהגרנ"צ.

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ה' דצמבר 01, 2016 10:22 am

בימים האחרונים נלב"ע מרת גיטה קאהן מארה"ב בת הג"ר אליעזר מנוח פלצ'ינסקי בן הג"ר שלמה יהודה לייב חתן הסבא מסלבודקא.
משום מה כמעט ולא מוזכר כאן משפחה זו..

ועיין כאן
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 85#p411278

ח''ל קאליסק · הודעהעל ידי **ח''ל קאליסק** » ה' דצמבר 01, 2016 1:02 pm

שיף כתב:בימים האחרוני נלב"ע מרת גיטה קאהן מארה"ב בת הג"ר אליעזר מנוח פלצ'ינסקי בן הג"ר שלמה יהודה לייב חתן הסבא מסלבודקא.
משום מה כמעט ולא מוזכר כאן משפחה זו..

בניה הוציאו לתקופת מה את הקובץ התורני ''משולחן מלכים''.

יושב סתר · הודעהעל ידי **יושב סתר** » ה' דצמבר 01, 2016 8:22 pm

אני מביא כאן תמונות שעד כמה שידוע לי הם בפירסום ראשון, בכל אופן לא רחוק מזה, מחתונת הגאון הגדול ר' רפאל זצ"ל בהשתתפות גדולי ישראל [כמדומה שאי"צ לפרט את הדמויות המוכרות]

: 1 (35).jpg (565.67 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (13).jpg (1.74 MiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (18).jpg (478.35 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (19).jpg (555.18 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (20).jpg (543.77 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (21).jpg (486.29 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (22).jpg (528.81 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (23).jpg (586.76 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (24).jpg (549.83 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (25).jpg (529.44 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (26).jpg (471.02 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (27).jpg (546.02 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (29).jpg (637.05 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (30).jpg (535.3 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (31).jpg (553.21 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (32).jpg (487.75 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (33).jpg (537.14 KiB) נצפה 19390 פעמים

: 1 (35).jpg (565.67 KiB) נצפה 19390 פעמים

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' דצמבר 01, 2016 9:21 pm

נורא נוראות, תמונות מדהימות, תודה רבה

אולי כדאי לפרט את שמות גדולי ישראל - חלקם ידועים לכולנו, אבל יש ביניהם שהייתי רוצה לדעת

אתחול בזה
תמונה

גלאגוזים · הודעהעל ידי **גלאגוזים** » ה' דצמבר 01, 2016 10:33 pm

ראשית אציין כי חלק מהתמונות הינם מאירוסיו של הגר"ר זצ"ל [נישואיו היו אחרי פטירתו של הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל]
כמו כן השתרבבה גם תמונה מנישואי גיסו רה"י הגרמ"מ פרבשטיין שיבלח"א.
בתמונה שציין הרב מיללער נראים מימין לשמאל מרנן הג"ר אהרן קוטלר, הגרא"י פינקל, הגר"ר שמואלביץ, הגר"י סרנא,
הגר"מ חברוני הגר"מ חדש, הגר"ב פינקל ממול הגר"י סרנא נראה הג"ר אליעזר פלצ'ינסקי, עומד משמאל הג"ר אברהם פרבשטיין.

אום אני חומה

חלק מהתמונות כבר עלו כאן בעבר.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ה' דצמבר 01, 2016 11:08 pm

גלאגוזים כתב:ראשית אציין כי חלק מהתמונות הינם מאירוסיו של הגר"ר זצ"ל [נישואיו היו אחרי פטירתו של הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל]
כמו כן השתרבבה גם תמונה מנישואי גיסו רה"י הגרמ"מ פרבשטיין שיבלח"א.
בתמונה שציין הרב מיללער נראים מימין לשמאל מרנן הג"ר אהרן קוטלר, הגרא"י פינקל, הגר"ר שמואלביץ, הגר"י סרנא,
הגר"מ חברוני הגר"מ חדש, הגר"ב פינקל ממול הגר"י סרנא נראה הג"ר אליעזר פלצ'ינסקי, עומד משמאל הג"ר אברהם פרבשטיין.

תודה נמשיך בזה
תמונה

אברך מקרית ספר

אפשר בבקשה לקבל פירוט בנוגע לתמונה שהבאת שבה נראה ה"בית ישראל" וכמה ספודיקס

מחולת המחנים

בתמונה זו נראים מימין לשמאל: הג"ר אברהם שמואלביץ, הגרא"י פינקל, הגר"א פרבשטיין, הג"ר דניאל פרבשטיין.

: 1 %2813%29.jpg (1.74 MiB) נצפה 19320 פעמים

מאיר סובל · הודעהעל ידי **מאיר סובל** » ו' דצמבר 02, 2016 8:01 am

אברך מקרית ספר כתב:אפשר בבקשה לקבל פירוט בנוגע לתמונה שהבאת שבה נראה ה"בית ישראל" וכמה ספודיקס

זוהי תמונה ידועה שאינה קשורה לאותה שמחה.
מנישואי הגרמ"מ פרבשטיין בן הגר"א עם בת הרה"ח היינה.

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ש' דצמבר 03, 2016 10:13 pm

מאיר סובל כתב:
אברך מקרית ספר כתב:אפשר בבקשה לקבל פירוט בנוגע לתמונה שהבאת שבה נראה ה"בית ישראל" וכמה ספודיקס

זוהי תמונה ידועה שאינה קשורה לאותה שמחה.
מנישואי הגרמ"מ פרבשטיין בן הגר"א עם בת הרה"ח היינה.

נידון בהרחבה כאן ובעמ' שאחריו viewtopic.php?f=19&t=3405&hilit=%D7%A4%D7%A8%D7%91%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%94&start=2560#p257870

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » א' דצמבר 04, 2016 12:22 am

גלאגוזים כתב:ראשית אציין כי חלק מהתמונות הינם מאירוסיו של הגר"ר זצ"ל [נישואיו היו אחרי פטירתו של הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל]
כמו כן השתרבבה גם תמונה מנישואי גיסו רה"י הגרמ"מ פרבשטיין שיבלח"א.
בתמונה שציין הרב מיללער נראים מימין לשמאל מרנן הג"ר אהרן קוטלר, הגרא"י פינקל, הגר"ר שמואלביץ, הגר"י סרנא,
הגר"מ חברוני הגר"מ חדש, הגר"ב פינקל ממול הגר"י סרנא נראה הג"ר אליעזר פלצ'ינסקי, עומד משמאל הג"ר אברהם פרבשטיין.

אני מנסה לנחש שהאברך שעומד שם הוא הגרב"מ אזרחי, יכול להיות?

דרור_יקרא · הודעהעל ידי **דרור_יקרא** » ד' אוגוסט 09, 2017 5:44 pm

האם מישהו יודע על קשר בין ר' חיים זאב יפה אב"ד שקוד (מאבות הפינקלים) למשפחת יפה של הלבוש?

מטעים · הודעהעל ידי **מטעים** » א' אוגוסט 20, 2017 9:36 pm

ברוך דין האמת
אמה של מלכות - הרבנית אסתר יענטא פינקל ע"ה אשת רה"י רבי בייניש זצ"ל.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר