מסכת ברכות - פרק ראשון

אהרן תאומים

ב.:
מה שפירסמתי לפני כ 8 שנים
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17291

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » א' ינואר 05, 2020 4:23 pm

השאלה הוא אם העני מקדים הסעודה בשביל שאין לו נר, למה מאחרה לאחר השעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן שהוא לאחר צאת הכוכבים ולכאורה כבר נחשכו המאורות ומה לו לעני להקדים סעודתו מכל אדם?

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » א' ינואר 05, 2020 4:35 pm

הרי זה הנידון, שמכאן מוכח שגם אחר צאה"כ יש מעט אור (בראב"ד ריש פסחים שמטעם זה קתני אור לארבעה עשר בודקין כו', להשמיענו שהבדיקה היא מיד בצאה"כ כשיש עדיין אור).

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » א' ינואר 05, 2020 5:57 pm

מי מוכיח מכאן את זה?

סגי נהור · הודעהעל ידי **סגי נהור** » א' ינואר 05, 2020 6:03 pm

כך התחיל הדיון בנושא באשכול זה...

נוטר הכרמים

ב, א

בתוד"ה מאימתי. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.

בספר הישר לר"ת (חלק החידושים סימן תכב), וז"ל,

שמנהגם היה לומר ק"ש קודם תפילה, כמו שאנו אומרי' אשרינו שאנו משכימין וכו' ואומ' פעמי' שמע ישראל וכמו שאנו פותחין באשרי הם היו פותחין בקרית שמע ומתפללין תפלת המנחה והיו הולכין לבתיהם ומחשיכין וקורין שמע בביתם בברכותיה.

ומבואר בדבריו שאותה ק"ש לא היתה סמוך לתפילת ערבית אלא סמוך לתפילת מנחה.

ובכוונת דברי התוס' שלפנינו, נחלקו בזה המפרשים כאן, יעויין במעדני יו"ט על הרא"ש אות י ובצל"ח ובפנ"י ובשפ"א ובהגהות חשק שלמה בשם הסמ"ג. אולם בשבלי הלקט איתא להדיא שזה היה קודם ערבית.

נוטר הכרמים

בתוד"ה ליתני דשחרית ברישא. כדאשכחן בתמיד דכתיב של בוקר תחילה.

א. צ"ע דהרי בתמיד אין קרבן תמיד של לילה אלא קרבן של בין הערביים, ובזה ודאי מסתברא טפי דשל בוקר קודם לשל בין הערביים שהוא מוקדם לו, ושניהם באותו היום, ול"ש בזה לומר דהיום הולך אחר הלילה. ועי' צל"ח, ובשו"ת דובב מישרים ח"א סי' סח.

ב. ועוד יל"ע, דאם כל הקושיא היא מכח קרבן התמיד, הא יש לחלק בפשיטות דבכל דיני התורה שהיום הולך אחר הלילה כמו ברייתו של עולם ודאי לילה קדים, ולכן בק"ש מקדים של ערבית ברישא, ומשא"כ בקרבנות דהלילה הולך אחר היום, ולכן של בוקר קרב תחילה, וצ"ע.

הדריכני באמיתך

אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

אותה שאלה עלתה לי לגבי המשפט "משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות"

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » א' ינואר 05, 2020 11:13 pm

הדריכני באמיתך כתב:
אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

אותה שאלה עלתה לי לגבי המשפט "משעה שבני אדם נכנסים לאכול פתן בערבי שבתות"

עי' בתוס' ד"ה משעה שהעני

הדריכני באמיתך

ישר כוח.
אני רואה שלגבי העני הוא כתב "לאו דוקא משעני נכנס לאכול, אלא פורתא מעיקרא קאמר שעד שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל" ובערבי שבתות כותב רש"י "ממהרין לסעודה שהכל מוכן"

נאמר כיוון שלהכין פת במלח לוקח זמן מועט, אפשר להשוות את זה למצב שהכל מוכן?

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » א' ינואר 05, 2020 11:27 pm

לכאורה

ביקורת תהיה

א. תמיד של שחר הוא קרבן היום, ותמיד של בין הערבים הוא קרבן הלילה, אלא שהקדימתו התורה לסוף היום. ומכאן האזהרה: עליה השלם כל הקרבנות כולם.
ב. 'הלילה הולך אחר היום שעבר' נאמר לענין אכילת קדשים בלבד, ואין נכון לומר 'בקרבנות הלילה הולך אחר היום'.

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' ינואר 06, 2020 3:25 am

צביב כתב:מאי קסבר רבי אליעזר אי קסבר וכו' לימא וכו' שעות
פירש"י הוה לי' לומר זמן הניכר
וצ"ב כיצד ניכר יותר בשעות מאשר באשמורות
וגם שאלה כיצד יודעים את השעה בלילה,
[אומנם שתי השאלות הן שאלה אחת]

נראה מדברי הגמרא שגם בזמנם היה להם משהו ששימש כמורה שעות, משא"כ אי ליכא משמרות בארעא מה סימן הוא עד סוף אשמורה הראשונה אם מדובר בדבר שנוהג בשמי מעל - אלא מאי כוונת ר"א למספר השעות שבאשמורות, א"כ למה לא דיבר בהדיא על השעות והסתיר את שיטתו באשמורות.

אהרן תאומים

רצוי לאחד האשכולות תחת מסכת ברכות פנינים והערות

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' ינואר 06, 2020 3:32 am

ג. אמר ריב"ש אמר רב ג' משמורות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי וכו'

ולהלן בעובדא דרבי יוסי, שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי וכו'

המהרש"א כבר עמד על החילוק בין שואג כארי או מנהמת כיונה, וביאר שרבי יוסי לא זכה לשמוע אלא 'בת קול' שהוא בחינה נמוכה מרוח הקודש ולשמיעתו היתה נשמעת כקול יונה שמנהמת.

ולכאורה משמע שהבת קול ששמע רבי יוסי לא היה בעת משמורות הלילה, ואולי דוקא בעת המשמרות יש הבחינה של שואג כארי, האם יש מי שמבאר כן חילוק הקולות?

ביקורת תהיה

מיללער כתב:נראה שגם בזמנם היה להם משהו ששימש כמורה שעות.

אם כן, מדוע זה מיתמה התלמוד לפנינו: 'ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת'?

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' ינואר 06, 2020 4:08 am

ביקורת תהיה כתב:
מיללער כתב:נראה שגם בזמנם היה להם משהו ששימש כמורה שעות.
אם כן, מדוע זה מיתמה התלמוד לפנינו: 'ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת'?

הכוונה בחצות הוא השעה המדויק כחוט השערה שמצינו שגם משרע"ה לא ידע לכוון השעה המדויקת, וע"ז קא מתמה הגמרא.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ב' ינואר 06, 2020 7:04 am

מיללער כתב:מי מוכיח מכאן את זה?

מרן הגרמ״פ ז״ל באגרות משה.

נוטר הכרמים

ג, ב

בגמ' אמר רב אושעיא אמר רבי אחא, הכי קאמר (דוד) מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס. מכאן ואילך היה מתגבר כארי.

בענין שנתו של דוד המלך מצינו מרגניתא טבא בספר ערוך לנר בסוכה (כו, ב), על דברי הגמ' שם, 'ודדוד כדסוסיא', וז"ל:

ברמ"א בא"ח (סי' ד' סט"ז) כתב דמגמרא דהכא משמע דביום הי' שינתו כן והמגן אברהם (ס"ק י"ד) הקשה דהרי בזוהר ובברכות משמע בפי' דבלילה לא הי' ישן יותר משינת הסוס. ולענ"ד אפשר לומר דהנה בהא שלא לישן יותר יש ב' טעמים הא' שלא לטעום טעם מיתה כמבואר (בש"ס) [בשו"ע] שם ומבואר יותר בזוהר הביאו הט"ז (שם סקי"ב). והב' משום ביטול תורה והנפקותא בין ב' הטעמים הוא אם מקיץ בנתים דמשום טעם מיתה ליכא אבל משום בטול תורה איכא דאטו אם יישן כל היום כולו ע"י הקצה בין ס' נשמי לס' נשמי ליכא ביטול תורה.
והנה גבי דוד היו ב' הטעמים דרצה לתקן חטא אדם הראשון שהביא מיתה לעולם כמבואר בזוהר ולכן בלילה ג"כ לא הי' ישן ס' נשמי בפעם א', אכן ע"י הקצה בנתים הי' ישן יותר דהי' ישן עד חצות וכמש"כ ג"כ המג"א ע"פ הגמרא אבל הכא דאיירי משינת יום דבטול תורה בזה ע"כ לגמרי אסור לישן רק שינת הסוס.
ובזה מדוייק לשון רש"י שם בברכות דכתב ד"ה מתנמנם כסוס עוסק בתורה כשהוא מתנמנם כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם וניעור תמיד עכ"ל, ולמה לא פירש כדמפרש בגמרא הכא וכמה שינת הסוס שתין נשמי. אלא ע"כ משום דהתם איירי בלילה ואז הי' דוד ישן יותר מס' נשמי רק לא בפעם א' אלא ניעור בנתים כשינת הסוס וכיון דהכא מייתי לענין שינת יום, לכן שפיר כתב הרמ"א דמשמע הכא דגם ביום לא הי' ישן יותר והא דהוצרך לכנור לעמוד בחצות ולא ע"י הקצה י"ל דע"י כנור הי' משער אימתי חצות לילה ממש דנשב בה רוח צפונית והמקיצים לא היו יכולים לשער כן.

ובדברי רבי זירא דעד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי, הנה לקמן בסמוך ד, א קאמר רבי זירא גופיה, משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה, לאתעורי משנתיה. וצ"ב מאי 'לאתעורי משנתיה' איכא, הרי גם קודם לכן לא היה ישן, ובספר משמר הלויים כתב דחזינן מהכא שלימוד בנמנום (כמו שפירש"י כאן: מתנמנם כסוס – עוסק בתורה כשהוא מתנמנם) לגבי לימוד בעיון רב כ'מתגבר כארי' – שינה קרינן ליה.

ומטבע 'מתגבר כארי' על לימוד בעיון, ראה מש"כ מהרח"ו בשער המצות פ' ואתחנן, וז"ל: גם בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים, ראיתי למורי זלה"ה שהיה מתגבר כארי בכח בעת שהיה עוסק ההלכה, עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה, ושאלתי את פיו מדוע טורח כ"כ, והשיב לי כי הנה העיון הוא לשבר הקלי' שהם הקושיות שיש בהלכה ההיא שאין מניחים לאדם להבין אותה, ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כחו וכו' עכ"ל.

ומצאתי עוד בדברי המהרש"א בח"א סנהדרין טז, א, וז"ל:

וזה שלא אמר בכאן שהיה מתנער בחצי הלילה לפי שבחצי הראשונה נמי לא היה ישן שינה גמורה רק כמתנמנם ועוסק בתורה כפירוש רש"י שם בחצי השניה אמר כאן שהיה עומד ומתגבר כארי.

נוטר הכרמים

בגמ' כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים. אמר רב יוסף מאי קרא (דכתיב) ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל – זה יועץ, וכן הוא אומר ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל (איש) בדבר האלהים.

הנה מצינו בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' מח), וז"ל:

שאלת הא דאמרינן בפרק קמא דברכות מיד יועצין באחיתופל וכו' אחיתופל זה יועץ שנאמר (שמואל ב ט"ז) ועצת אחיתופל אשר יעץ. תימא הוא אמאי איצטריך לאתויי קרא דאחיתופל זה יועץ דהא טובא חזינן דאחיתופל יועץ היה. תשובה: מה זו שאלה חד מן קראי נקט. ועוד מסתברא דדוקא נקטיה הכא לפי שהוא דבר מתמיה. אחר שנשאלין באורים ותומים מה לעצת בני אדם עסק שם כיון שיש שם דבר השם יתברך. ולפיכך הוצרך לומר שאע"פ כן נועצין באחיתופל שנאמר (שמואל ב ט"ז) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים. לומר שאפי' במקום ששואלין בדבר האלהים נועצין בעצתו תחילה ונמצא בתשובת האורים והתומים כעצתו.

ולכאורה צ"ב בכוונת הרשב"א, מה חילוק יש בדבר אם שואלים לאחיתופל תחילה ואח"כ לאורים ותומים, או ששואלים לאורים ותומים ואח"כ לאחיתופל, 'מה לעצת בני אדם שם כיון שיש שם דבר ה' יתברך', ומה טעם באמת נועצו בעצתו תחילה.

ואמנם יעויין בירושלמי סנהדרין פרק חלק, 'רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק מגילה שמסר שמואל לדוד אמרה אחיתופל ברוח הקודש. ומה הוה אחיתופל עביד כד הוה בר נש אזל ממלך ביה במילה הוה א"ל איזיל עביד כן והכן ואין לית את מהימן לי אזל ושאיל באורים ותומים. והוה אזל שאל ומשכח ליה כן הדא היא דכתיב [שמואל ב טז כג] ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל וגו'. איש קרי ולא כתיב, לא יכלו הכתובים לקרותו איש'. [והובא ג"כ בילקוט תהלים רמז תתעח]. אבל אין בזה ליישב מה טעם עשו כן מתחילה.

ובאמת עיקר התמיהה לק"מ לפי דברי רש"י כאן שפירש 'יועצים באחיתופל – איזה הדרך ילכו, והיאך יציבו מצב ומשחית, וטכסיסי מארב מלחמה'. והיינו שלא נטלו עצה על עצם היציאה למלחמה כלל, אלא על דרך הנהגת המלחמה ותכסיסיה.

ומדאיירינא באחיתופל, אמרתי להציג כאן עוד הערה נכבדה בעניינו. הנה במס' אבות (פ"ו מ"ג) תנן

'הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד.

והנה במס' אבות לא נתפרש מה הם שני הדברים שלמד דוד המלך מאחיתופל, אולם מצאנום במסכת כלה רבתי (פ"ה ה"ד),

'מאי נינהו, אמר רבא, מגופיה דקרא לאו שמעית מינה, נמתיק סוד, אמר ליה, דוד, למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים. בסוד, מה סוד, הפר מחשבת באין סוד, אף הכא נמי, ומנא אסבריה, דכתיב הסכת ושמע ישראל, עשו עצמכם כתות כתות. ואידך, פעם אחרת מצאו אחיתופל לדוד שהיה הולך לבית המדרש לבדו, אמר ליה ולית לך ברב עם הדרת מלך, אלא בבית אלהים נהלך ברגש, ברגישת בני אדם נלך אני ואתה. ואית דאמרי, דאמר ליה, כי אתית לצלויי, רהוט כאיניש דאזל בתר מלכא, ומנא אסבריה, דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו. ומנין שחזר דוד ושבחן, דכתיב מכל מלמדי השכלתי, וכתיב בבית אלהים נהלך ברגש, וכתיב דרך מצותיך ארוץ.

ולכאורה יש להעיר מדברי המדרש (במדבר רבה פרשת נשא פרשה יב, כ) 'ולבני קהת לא נתן וגו', ר' נתן אומר מכאן נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה חדשה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה וגו' ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא אמר אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד מן משה רבך שלא נשאו הלוים את הארון אלא בכתף שנאמר ולבני קהת לא נתן וגו' הרי דוד משלחן ומעלן בכתף שנאמר ויקרא דוד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל עד כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוה משה בדבר ה' והיכן צוה ולבני קהת לא נתן וגו' הא לא חידשו הלוים כלום אלא הכל מפי משה ומשה מפי הקדוש ברוך הוא.

הרי לנו הלכה נוספת שלמד דוד מפי אחיתופל, וצ"ב. ושמא יש לחלק דכבר ידע דוד המלך ע"ה הלכה זו מתחילה אלא שנתעלמה ממנו באותה שעה [בגלל שקרא לדברי תורה זמירות, כמבואר בסוטה לה, א].

עזריאל ברגר

אהרן תאומים כתב:רצוי לאחד האשכולות תחת מסכת ברכות פנינים והערות

אוחדו כאן כמה אשכולות.
ויהיה מועיל אם יגיבו רק כאן, ובציטוטים מתאימים, ולא יפתחו אשכול לכל דף בפ"ע.

טרקטור · הודעהעל ידי **טרקטור** » ב' ינואר 06, 2020 10:53 pm

ג' ב'
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.
וברש"י
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה, רוח צפונית מנשבת בו,

ותמהני וכי יש לכינור נקבים? והלא הצליל המופק מכינור הוא ממתיחת המיתר בלבד, [בשונה מגיטרה לה יש תיבת תהודה].
וחורי הF אינם אלא להגביר במעט את הצליל
מה עוד שברש"י משמע שכיונון הכינור היה לכיוון שינשוב הרוח לנקביו, ולכאו' היה צריך לומר שינשוב למיתריו.

אהרן תאומים

טרקטור כתב:ברכות ג' ב'
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.
וברש"י
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה, רוח צפונית מנשבת בו,

ותמהני וכי יש לכינור נקבים? והלא הצליל המופק מכינור הוא ממתיחת המיתר בלבד, [בשונה מגיטרה לה יש תיבת תהודה].
וחורי הF אינם אלא להגביר במעט את הצליל
מה עוד שברש"י משמע שכיונון הכינור היה לכיוון שינשוב הרוח לנקביו, ולכאו' היה צריך לומר שינשוב למיתריו.

[img]

ViolinStructure.JPG

[/img]

ישראל אליהו

טרקטור כתב:ג' ב'
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו.
וברש"י
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו – ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה, רוח צפונית מנשבת בו,

ותמהני וכי יש לכינור נקבים? והלא הצליל המופק מכינור הוא ממתיחת המיתר בלבד, [בשונה מגיטרה לה יש תיבת תהודה].
וחורי הF אינם אלא להגביר במעט את הצליל
מה עוד שברש"י משמע שכיונון הכינור היה לכיוון שינשוב הרוח לנקביו, ולכאו' היה צריך לומר שינשוב למיתריו.

הכינור של ימינו לא היה בזמן חז"ל. אלא פותח במאה ה16.
מה שאנו קוראים נבל, ללא קשת, זה היה הכינור של חז"ל.
ראה https://www.hamichlol.org.il/%D7%9B%D7% ... 7.90.D7.99

אוהב עמו · הודעהעל ידי **אוהב עמו** » ג' ינואר 07, 2020 12:08 am

ג, א
הק' במהרצ"ח היאך ילפינן הלכה מאליהו הנביא והא קיי"מל דלא בשמים היא וכ' רש"י שבת ק"ח,א' ד"ה מאי שאין תלוי באליהו דיני איסור והיתר דלא בשמים היא. ותי' שאם אומר מילתא בטעמא מה ששמע מחכמים אחרים אזי שומעים ממנו כדאשכחן בעירובין מ"ב,א' שס"ד בש"ס דהנהו שב שמעתתא אליהו אמרם מה ששמע בבית המדרש.
ולכאורה אכתי קשה מנא לן דמא שאמר אליהו הנביא לר' יוסי היה משום שכך שמע מהחכמים בבית מדרש וא"כ מנ"ל דאפשר לפסוק הלכה את ג' הדברים שלמד ר' יוסי מאליהו הנביא.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ג' ינואר 07, 2020 7:13 am

ג:

רב אשי אמר שקודם חצות היה דוד עוסק בתורה ואחר חצות היה עוסק בשירות ותשבחות.

האם ר״א חולק על רב שמעון חסידא שאמר לקמן שלאחר חצות היה עוסק בתורה?

ביקורת תהיה

אוהב עמו · הודעהעל ידי **אוהב עמו** » ג' ינואר 07, 2020 10:15 pm

ד, ב
בקבא דקשייתא קו' צ"ו הקשה שפסק בשולחן ערוך או"ח תרמט,ה דלולב גזול כשר ביו"ט שני וטעמו הוא דבשאר הימים מצות לולב היא מדרבנן, וכמו שכתבו התוס' סוכה ט' א' דבמצוה דרבנן לא חיישינן למצוה הבאה בעבירה. וקשה דבהלכות קריעה יו"ד שמ,כט פסק דהקורע בחלוק גזול לא יצא ידי קריעה ואף דקריעה היא רק מדרבנן.

וכ' בס' אבן שוהם (להגאון ר' משה פרלמוטר דומ"צ בלודז', נד' בהסכמותיהם של השדי חמד ומהרש"ם, חו"מ סי' קי"ג) שהשיב לחלקת יואב דקריעה חמירא טפי דאמרינן בה שאם לא קרע חייב מיתה הלכך אמרינן שלא יצא ידי חובה אם קרע במצווה הבאה בעבירה, משא"כ בשאר מצוות דרבנן יוצא ידי חובה אפילו אם עשה מצווה הבאה בעבירה.

וכ' באבן השוהם שהחלקת יואב השיב לעיין בתוס' בב"ק עג, א אך לא נמצא שם מאומה מנידון דידן, וכבר ציין לנכון הגאון רד"א מנדלבוים שכוונת החלקת יואב הייתה לתוס' ב"ק עג,ב סוד"ה כי שכ' דלעניין קריעה הקלו, ומשמע שלא מחמירים בקריעה אלא מקילים בה, וע"כ דלא אכפת לן דקתני בה כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

ולכאורה לא מצינו דרבנן שכתוב בהם שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה אלא בשמעתין ובקריעה.

אוהב עמו · הודעהעל ידי **אוהב עמו** » ג' ינואר 07, 2020 10:16 pm

ד, א
דוד המלך זיכה וחייב בדיני ממונות ונפשות וטימא טיהר בדיני טומאה וטהרה.
ונתקשיתי למה לא הוזכר אסרתי והתרתי בדיני איסור והיתר

נוטר הכרמים

ק"ש על המיטה

בגמ', אע"פ שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו.

משמעות הלשון דישנו דין מצוה לקרות ק"ש על מטתו, ולאו דווקא משום שמירה מן המזיקין.
וזהו דאשמועינן דאע"פ שכבר יצא יד"ח ק"ש של ערבית בבית הכנסת מ"מ איכא מצוה מדברי סופרים לקרות בשנית על מטתו.

ויסוד המצוה הוא כמו דמפרש בסמוך מקרא דרגזו ואל תחטאו וגו', שיעסוק בתורה ומתוך כך ידום בשינה.
ומה"ט אמר רב נחמן דאם ת"ח הוא אינו צריך, ופירש"י: שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד דיו בכך, ונראה דלא איירי כאן בדין הקריאה משום שמירה.
(ואמנם באמת ברבינו יונה מבואר הטעם משום שתורתו משמרתו, אך עי' בתפארת שמואל על הרא"ש אות ז דאדרבה ת"ח צריך שמירה יותר ממזיקין).

איברא, מצד הדין ק"ש לשמירה היינו טעמא דאמר אביי בסמוך: אף ת"ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת,
וראה ברא"ש דצריך לומר גם שיר של פגעים, ומקורו משבועות טו, ב דריב"ל היה קורא הני פסוקי וגני.
ונראה דזה ג"כ בתורת תפילה לשמירה שישנו אף בת"ח, ודבר בפנ"ע הוא.

וראיתי בספר 'אמת ליעקב' להגר"י קמינצקי שעמד בזה מדברי הגמ' לקמן ס, ב:
הנכנס לישן על מטתו אומר שמע ישראל עד והיה אם שמע ואומר ברוך המפיל וכו',
ומה חידש ריב"ל דמצוה לקרות על מטתו.
אולם לפי דברינו י"ל, דבדברי ריב"ל נתחדש דאיכא מצוה של ק"ש מצד העסק בדברי תורה סמוך לשינה ולא משום השמירה,
אלא דין בפנ"ע לילך לישן מתוך העסק בדברי תורה.

נוטר הכרמים

ה, ב

בגמ' תניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהא לפני מיטתי. [/b]

ופירש"י: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל.

ובתוס' כתבו: ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפילה. ולא ידעתי מנא ליה.
אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו'.

ובישוב שיטת רש"י נראה, דהנה בשו"ע סימן סי' פט סעיף ו איתא: אפילו ללמוד אסור משיגיע זמן תפילה, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפילה, אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר.

ורבינו הגר"א ציין מקור דברי השו"ע מפירוש רש"י כאן, ולחילוקו של המחבר אם רגיל לילך לבית הכנסת וכו' ביאר: דאל"כ קשיא קושית תוס' ממש"ש יד, ב.

ומבואר לפי"ז שיטת רש"י, דאמנם אין איסור ללמוד קודם התפילה מצד עצם הדבר שמקדים לימוד לתפילה,
אלא רק בגדר הרחקה שלא יעבור הזמן באופן שמתפלל בבית מדרשו. וגבי רב מיירי שהיה רגיל לילך לבית הכנסת.

ויתכן ליישב עוד, דמדויק בלשון המחבר שכל האיסור אמור רק משהגיע זמן תפילה, ואמנם גבי רב מבואר להדיא דהיה זה קודם דמטא זמן ק"ש ותפילה.

אהרן תאומים

נוטר הכרמים כתב:ה, ב

\
ופירש"י: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל.

ובתוס' כתבו: ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפילה. ולא ידעתי מנא ליה.
אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו'.

ובישוב שיטת רש"י נראה,

מהנמצא תחת ידי

רש"י ד"ה סמוך למיטתי – כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל:
תוס' כאן הבין ברש"י שלשיטתו אסור ללמוד לפני התפילה כשם שאסור לעשות מלאכה ושאל על רש"י בלשון "ולא ידענא מנא ליה" ומביא תוס' ראי' מפ"ב דף יד: שמותר ללמוד שכתוב שם דרב משי ידיה וכו' ושונה פרקו וקורא שמע וכו' (ועיין במהרש"א ששואל שאין משם ראיה מוחכת שמדובר בהגיע כבר זמן קר"ש דבגמ' מספקיה ליה)
ולכאורה נראה לדייק בדברי רש"י שלא כתב כזה דבר שאסור ללמוד לפני התפילה, אלא שאבא בנימין אמר שהוא נזהר לא לעשות מלאכה ולא לעסוק בתורה , וייתכן שיש הבדל גם בין ללמוד תורה לבין לעסוק בתורה, וכדאמרינן בגמ' בדף לא. אין עומדים להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה (ופלא שתוס' לא שאל על רש"י מכאן) וע"כ עסק התורה שזה ראיות סברות וכו' שזה מפריע לתפילה שאחר כך שממשיכים לחשוב בתורה – זה אסור, אבל לימוד תורה כמו משניות (רב שהיה שונה פרקו = חוזר על חומר שלמד כבר) הלכות פסוקות וכו' זה מותר וראוי, ואת זה אי אפשר לדייק ולאסור מדברי רש"י בהסברו על דברי אבא בנימין.

החתן סופר · הודעהעל ידי **החתן סופר** » ד' ינואר 08, 2020 12:23 am

מיכאל1 כתב:
אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

ובמהרש"א ב,ב ד"ה משעה שהעני כ' שאין להקשות היאך הכהנים אוכלים בתרומה, והא אסור להתחיל בסעודה כדתניא לק' ד,ב שאסור להתחיל בסעודה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל והעובר על דברי חכמים חייב מיתה, די"ל דהכי קאמר התנא משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן היינו שמותרים לאכול בתרומה ואין להם טומאה עוד, ומיהו ודאי אסורים להתחיל בסעודה משום זמן ק"ש.
ובצל"ח (ב,א ד"ה משעה) כ' שאין אנו צריכים לדברי המהרש"א בזה, שאולי הכהנים מותרים לאכול בתרומתן אפילו בזמן קריאת שמע כיוון שאכילת תרומה מצווה היא כעבודת בית המקדש, והרי ר' טרפון ביטל זמן בית המדרש בשביל אכילת תרומה כמבואר בפסחים עג,א.
והנה מה שהביא הצל"ח מר' טרפון לכאורה צ"ב דהא ת"ת הוא מצווה שנדחית מקמי כל המצוות, ומשו"ה ביטל ר' טרפון בית המדרש כדי לאכול בתרומה אבל מהיכי תיתי למילף מיניה שאפשר לאכול תרומה בזמן ק"ש. אך זה אינו דהא אין מבטלין ת"ת אלא למצווה עוברת ושאינה יכולה להעשות ע"י אחרים, ומדביטל ר' טרפון ביהמ"ד כדי לאכול תרומה אע"ג שאין זמנה עובר ואין אכילת התרומה מוטלת עליו בדווקא דהא לפו"ר יכולה המצווה להתקיים באכילת כהנים אחרים מבואר שאכילת תרומה דוחה מצוות אחרות שמצווה חשובה היא.
וכ' עוד הצל"ח (ד"ה שהכהנים) דלפי"ז מבואר היטב מה שנקט התנא שנכנסים הכהנים לאכול בתרומתן, ולכאורה היא מילתא דפשיטא דכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהא תרומה אסורה לזרים. וכ' הצל"ח דלמשנ"ת שכהנים רשאים לאכול תרומה בשעת קריאת שמע לפי שהיא מצווה חשובה כעבודת המקדש יש לבאר דלהכי נקט כהנים דאי לא תני הכהנים הוה ס"ד דמתני' מיירי דווקא בכהנות שהן רשאיות לאכול בתרומה, דנשים ודאי פטורות מק"ש כדתנן לק' כ,א להכי קמ"ל התנא שאפילו כהנים אע"פ שחייבים בק"ש מותרים לאכול בתרומה קודם ק"ש. א"נ כ' הצל"ח דאדרבה אשמועינן תנא לאידך גיסא דדווקא כהנים מותרים לאכול בתרומה קודם ק"ש, הואיל ונשים אע"פ שפטורות מק"ש מ"מ חייבות בזכירת יציאת מצרים, וגם נשים חייבות בתפילה, ובהגיע זמן תפילה וזכירת יצי"מ אסורות להתחיל בסעודה, הלכך רק כהנים זכרים מותרים לאכול בתרומה קודם ק"ש ותפילה דהא קרא דילפינן מיניה שאכילת תרומה היא כעבודה בכהנים כתיב ולא בנשים
ובמה דפשיטא ליה לצל"ח שלנשים לא נחשבת אכילת תרומה כעבודה, עי' ביד איתן (נד' בס' הליקוטים שבמהד' רמב"ם פרנקל, סוף הלכות תרומות, שכ' שאין חילוק בין אנשים לנשים בזה, וכן הוא במשנה ראשונה פ"ח מתרומות מ"א.
ויש לעיין בצל"ח ביצה יט,ב שכ' בסתמא שאכילת תרומה חשיבא כעבודה ולא נחית לחלק בין נשים לאנשים.

עי' במאור ישראל ב. ד"ה משעה שהאריך לדון בדברי הצל"ח ותירוצו לחלק בין פת דעני דהוי סעודת קבע לתרומתן דכהנים שיכול להתקיים אף בטעימה וכדומה.

החתן סופר · הודעהעל ידי **החתן סופר** » ד' ינואר 08, 2020 12:31 am

אוהב עמו כתב:ד, ב
בקבא דקשייתא קו' צ"ו הקשה שפסק בשולחן ערוך או"ח תרמט,ה דלולב גזול כשר ביו"ט שני וטעמו הוא דבשאר הימים מצות לולב היא מדרבנן, וכמו שכתבו התוס' סוכה ט' א' דבמצוה דרבנן לא חיישינן למצוה הבאה בעבירה. וקשה דבהלכות קריעה יו"ד שמ,כט פסק דהקורע בחלוק גזול לא יצא ידי קריעה ואף דקריעה היא רק מדרבנן.

וכ' בס' אבן שוהם (להגאון ר' משה פרלמוטר דומ"צ בלודז', נד' בהסכמותיהם של השדי חמד ומהרש"ם, חו"מ סי' קי"ג) שהשיב לחלקת יואב דקריעה חמירא טפי דאמרינן בה שאם לא קרע חייב מיתה הלכך אמרינן שלא יצא ידי חובה אם קרע במצווה הבאה בעבירה, משא"כ בשאר מצוות דרבנן יוצא ידי חובה אפילו אם עשה מצווה הבאה בעבירה.

וכ' באבן השוהם שהחלקת יואב השיב לעיין בתוס' בב"ק עג, א אך לא נמצא שם מאומה מנידון דידן, וכבר ציין לנכון הגאון רד"א מנדלבוים שכוונת החלקת יואב הייתה לתוס' ב"ק עג,ב סוד"ה כי שכ' דלעניין קריעה הקלו, ומשמע שלא מחמירים בקריעה אלא מקילים בה, וע"כ דלא אכפת לן דקתני בה כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

ולכאורה לא מצינו דרבנן שכתוב בהם שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה אלא בשמעתין ובקריעה.

בקריעה יש מחלוקת ראשונים אם היא מדאו' או דרבנן, ולמ"ד דאו' לק"מ למה כתוב מיתה, וגם למ"ד דרבנן (וככה פוסקים הלכה יעויין ב"י יו"ד ריש סי' שמ) חכמים לא אמרו שחייב מיתה אלא דייקו מהתורה שהחמירה בקריעה עד כדי כך שמי שלא קורע חייב מיתה, וקרא אסמכתא בעלמא כמובן לאותם מ"ד.

החתן סופר · הודעהעל ידי **החתן סופר** » ד' ינואר 08, 2020 12:59 am

נוטר הכרמים כתב:ה, ב

בגמ' תניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהא לפני מיטתי. [/b]

ופירש"י: כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממיטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל.

ובתוס' כתבו: ורש"י פירש אפילו ללמוד שאסור ללמוד קודם תפילה. ולא ידעתי מנא ליה.
אבל ראיה דשרי ללמוד קודם דלקמן בפרק שני אמרינן דרב מקדים ומשי ידיה ומברך ומתני פרקיה וקרי ק"ש כי מטא זמן ק"ש וכו'.

ובישוב שיטת רש"י נראה, דהנה בשו"ע סימן סי' פט סעיף ו איתא: אפילו ללמוד אסור משיגיע זמן תפילה, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפילה, אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר.

ורבינו הגר"א ציין מקור דברי השו"ע מפירוש רש"י כאן, ולחילוקו של המחבר אם רגיל לילך לבית הכנסת וכו' ביאר: דאל"כ קשיא קושית תוס' ממש"ש יד, ב.

ומבואר לפי"ז שיטת רש"י, דאמנם אין איסור ללמוד קודם התפילה מצד עצם הדבר שמקדים לימוד לתפילה,
אלא רק בגדר הרחקה שלא יעבור הזמן באופן שמתפלל בבית מדרשו. וגבי רב מיירי שהיה רגיל לילך לבית הכנסת.

ויתכן ליישב עוד, דמדויק בלשון המחבר שכל האיסור אמור רק משהגיע זמן תפילה, ואמנם גבי רב מבואר להדיא דהיה זה קודם דמטא זמן ק"ש ותפילה.

ישר כח ע"ע ביכורי ארץ סימן לא ביישוב רש"י.

אהרן תאומים

אבןטובה כתב:מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.
מתי יקראו הכהנים ק"ש אם אוכלים אז תרומה?

ממה שכתבתי בדיוק לשון רש"י מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. כהנים שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והגיע עתם לאכול בתרומה:
עיין בתוס' בעמוד ב' ד"ה משעה שהעני נכנס וכו' ששואל איך העני יכול להתחיל לאכול בסעודתו כשעדיין לא קרא את שמע והמהרש"א מסביר שמדוע תוס' לא שאל כבר במשנה לגבי כהנים איך יכולים לאכול בתרומה כשעדיין לא קראו את שמע ומסביר המהרש"א שלכן כתוב נכנסים לאכול ולא שאוכלים ממש אלא קודם קוראים ק"ש ואח"כ אוכלים בתרומה ואולי אפשר להסביר זאת במה שרש"י מדגיש כאן והגיע עיתם שרק הגיע הזמן לאכול, אמנם יש שסוברים שפירות תרומה זה אכילת ארעי ועוד שאכילת תרומה בזמנה הוי מצוה, וכן הרש"ש רוצה לתרץ קושית תוס' שיש לעני ב' אכילות אחד שהוא חוזר מעבודתו והוא רעב ועדיין לא הכינו סעודה כי חיכו שיביא כסף מעבדתו ובינתיים טועם מעט פת במלח וקורא את שמע ואח"כ אוכל סעודה שבינתיים קנו והכינו וזה גם מובן בסיום זמן קר"ש עד שעומד ליפטר מתוך סעודתו משמע מסעודה גדולה יותר.
ואכן לגבי כהנים כל הלשונות בברייתא בעמוד ב' כהנים "זכאים" לאכול, כהנים "מטוהרים"לאכול, כהנים "טובלים" לאכול (והרי בשעת טבילה אין אוכלים והיה צ"ל טבלו)
ובע"ב ברש"י ד"ה משעני.
רש"י ד"ה משהעני – שאין לו נר להדליק בסעודתו:
עין במה שכתבתי ברש"י הראשון במסכת ונראה להוסיף ע"פ המהרש"א כאן שקושית תוס הייתה רק בגלל דברי רש"י אלו כי לכאורה הסיבה לאכילה מוקדמת של העני כי סעודתו כבר מוכנה פת במלח וכמו בערב שבת נכנסים לאכול מוקדם כי הסעודה כבר מוכנה, ועל כל פנים היה צריך להבין מה יש לעני למהר בשביל פת במלח? כי הרי בער"ש המאכלים מתקררים ולכן ממהרים , וע"כ מסביר רש"י כי אין לו נר וכמו שהגר"א מציין למסכת יומא בדף ע"ד ע"ב אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל, ואולי יש להוסיף שרש"י לא רצה לגמרי להשוות הזמנים בין עני לבנ"א בערבי שבתות כמו שדנים בהמשך בגמרא ולכן לא כתב בגלל שמזונו של העני מוכן ולכן מקדים לאכול כמו בע"ש שמקדימים לאכול בגלל שמוכן אלא שהעני ממהר יותר כדי שלא יחשיך עליו וישבע מהאוכל יותר טוב.

זקן ששכח · הודעהעל ידי **זקן ששכח** » ד' ינואר 08, 2020 12:19 pm

ד.
דף ד סוע"א ואילך, הגמרא דנה האם חכמים כרבי אליעזר או כר"ג, ומסיקה שחכמים כר"ג, אלא שאמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.
לכאורה מילתא דתמיהה היא, הלא כל מה שיש כאן בגמרא מופיע כבר בפירוש במשנה, ומה הועילו חכמים בכל הדיון הארוך יחסית שבגמרא?!
אשמח מאד להבין ולהשכיל.
תודה רבה

ביקורת תהיה

במשנה נחלקו ת"ק ור"ג בדעת חכמים, ת"ק סובר כי לדעת חכמים אין יוצאים ידי חובת קריאת שמע לאחר חצות אפילו בדיעבד, ור"ג סובר כי לדעת חכמים חייב לקרותה לכתחלה קודם חצות, אך אם עבר וקרא לאחר חצות – יצא ידי חובתו.
הדיון בגמרא כאן הוא: מאי טעמייהו דרבנן אליבא דת"ק דסברי דזמן ק"ש של ערבית הוא עד חצות בלבד? דקא סלקא אדעתא דמדאורייתא הוא. ומסקנא דמילתא: מדרבנן הוא, ומשום להרחיק את האדם מן העבירה אמרו כי אי אפשר לקרותה לאחר חצות כלל.

דורש טוב לעמו

בדף ד: הובא שכל האומר ג' פעמים ביום תהילה לדוד מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
לכאורה לא ברור למה. דהיינו, אכן במזמור זה ישנם פסוקים חשובים, כגון 'פותח את ידך' וכו', אך עדיין מה המעלה של זה המזמור.
וראיתי בפני יהושע שביאר, שהזכייה בחיי העוה"ב, אינה באה בגלל עצם האמירה של המזמור, אלא כאשר אדם יאמר ג' פעמים ביום את המזמור, ויפנים את כל היסודות
החשובים המופיעים בו, אז תתחזק יראת השמים שלו ובזכות זה יזכה לחיי העוה"ב.
לענ"ד יש כאן יסוד חשוב בביאורי אגדתות בש"ס, שלפעמים ישנן אגדתות או מימרות מסוימות, שבעצם יש להבין את הצד הפנימי שלהם יותר, כלומר אין הכוונה לאיזה מעשה
טכני בלבד, וכמו הגמ' המפורסמת בר"ה לעניין נחש הנחושת וכו'.

שמואל דוד · הודעהעל ידי **שמואל דוד** » ד' ינואר 08, 2020 6:04 pm

זקן ששכח כתב:ד.
דף ד סוע"א ואילך, הגמרא דנה האם חכמים כרבי אליעזר או כר"ג, ומסיקה שחכמים כר"ג, אלא שאמרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה.
לכאורה מילתא דתמיהה היא, הלא כל מה שיש כאן בגמרא מופיע כבר בפירוש במשנה, ומה הועילו חכמים בכל הדיון הארוך יחסית שבגמרא?!
אשמח מאד להבין ולהשכיל.
תודה רבה

גם לי היה קשה כנ״ל ועיין אג״מ חלק א סימן פח:
ומה שהקשה כ"ג ]ברכות[ בדף ד' על פרכת הגמ' חכמים כמאן סבירא להו הא מפורש במתני' דר"ג אמר שרבנן כוותיה סברי, הנה בירושלמי סובר באמת שרבנן פליגי אר"ג וסברי דאין יכולין לקרות אחר חצות עד שתמה על ר"ג היכי עבד כוותיה והוצרך לתרץ משום שהוא לשינון ומפרש בספר חרדים על הירושלמי דמדאורייתא פליגי דסברי כל זמן שעסוקין בשכיבה כר"א רק שסברי דהוא עד חצות משום דמיעוט אין ישנים עד חצות עיי"ש. ומסתבר כפירושו שאם המחלוקת היא בהסייג שלחכמים אף בדיעבד עשו שלא יצא כדפי' הר' יונה לא היה שייך להקשות איך עבד כוותיה דמ"ט לא יחושו להא דר"ג לצאת הדאורייתא, דהא אדרבה יש לתמוה אחכמים איך עקרו מ"ע דאורייתא כדהקשה הר' יונה, וגם הא איפסק הלכתא מחמת זה כר"ג מאחר שמדאורייתא חייב, וא"כ ודאי שלא הי' ר"ג מבטל דעתו מאחר שחזינן שהלכה כמותו. ולכן צריך לומר כפירוש החרדים שהירושלמי סובר דרבנן פליגי עליה מדאו' וא"כ הלכה כרבנן כמו בכ"מ דיחיד ורבים הלכה כרבים, ולכן תמה איך עבד כוותיה. וכן משמע מגמ' דידן דרק אם פליגי מדאורייתא היו בניו עושין כרבנן דאל"כ מ"ט עשו עתה כר"ג הא פליגי עלי' לפי' הר' יונה שרבנן עשו סייג שאף בדיעבד אינו יוצא ומה תיקן במה שהשיבן שרבנן כוותי סבירא להו מדאורייתא הא עכ"פ פליגי עליה, אלא ודאי משום שאם מדאורייתא חייבין מסתבר כר"ג וצריך לחוש לר"ג כדחזינן שפסק ר"י אמר שמואל כר"ג אף שרבנן פליגי עליה, וא"כ מאחר שהירושלמי הקשה איך עשו כר"ג צריך לומר דסובר דמדאורייתא פליגי עליה כפי' חרדים ועיי"ש איך שמפרש המשנה. ולכן הוצרך בגמ' להוכיח מהברייתא שסברי כר"ג מדאורייתא דלא כהירושלמי

פורום אוצר החכמה

מי מחובר