הבוקר הזדמן לי להשתמש בביטוי זה. במהלך שיחה עם אשתי, בלי להקדיש תשומת לב מרובה. היא היתה בחדר סמוך, משם שומעים רק משפטים שמצפים לשמוע. את המשפט הזה היא לא שמעה היטב, ושאלה עליו פעמיים. כעת הבנתי שמקורו אינו בתנ"ך, למרות צלילו, וחיפשתי בגוגל את מקורו. כפי שמן הסתם ידעתם זה מכבר, בניגוד לבור שכמוני, מקורו בהמנון הפלמ"ח, ומחברו הוא זרובבל גלעד. אלו מילות השיר (מאתר זמרשת, ושם הקלטות לצד מידע נוסף):
מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר,
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח
מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!
נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים
רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.
על גלגוליו של השיר, בהתמקדות מיוחדת על מנגינתו הרוסית במקורה, כתב פרופ' דוד אסף פוסט ארוך שחלק מהמידע שבו התקבל מאת הרב יהושע מונדשיין המנוח. למרות זאת, אין אסף עוסק בגלגוליו המאוחרים של השיר לתוך הספרות הרבנית, והשורות הבאות מבקשות למלא חוסר זה.
השיר פורסם לראשונה ב-1943, אך כנראה היה מוכר למדי לכל יושבי הארץ, גם החרדים שבהם. מילות הפתיחה, הנשמעות תנ"כיות כל כך, נקלטו בקרב הציבור החרדי מבלי שמקורם יוודע. לא אעשה מעשה ר' שמואל אשכנזי, ללקט את הופעותיו כולן, גם אלו שבעיתוני זרקור ומרווה לצמא. אך חיפוש קצר במאגר "אוצר החכמה" דיו להביא מספר תוצאות מרתקות.
אין כל תימה באזכור הביטוי בספרות מבית מדרשה של הציונות הדתית, כדוגמת ספרו של הרב עודד ולנסקי - אבן ישראל, ג, ירושלים תש"ע עמ' ה; מאמרו של מר משה קרונה לזכרו של הרב יהודה גרשוני, אישים וניחוחים, תל אביב 1962, עמ' 30; הרב יעקב אריאל רבה הראשי של ר"ג, באהלה של תורה, ג, כפר דרום תשס"א, עמ' 9; מכתב ברכה של הרב דוב ליאור, בתוך חבל נחלתו, ד, עצמונה חש"ד, עמ' 10; דברי זכרון מאת אלעד כהן על אביו הרב משה כהן, מעלין בקדש, כג, כרמי צור תשע"ב, עמ' 19. אלו חשודים מלכתחילה על שמיעת רדיו, ומתוך כך קצרה הדרך לחשיפה למילים ממין זה.
אך נראה שבמיטב מחנכי בנותנו ב"חינוך העצמאי" פשה הנגע. בספרו של הרב בנימין שצ'רנסקי, מנהל הסמינר החרדי בתל אביב, "אל תשלח ידך אל הנער" (ירושלים חש"ד עמ' 5), נצפו משפטים אלו:
כאשר מסביב יהום הסער והמערכת החינוכית הכללית מיטלטלת נקרעת נקטעת ונשברת נכחו, ניצב השבח לא-ל מבצר בית יעקב שלם בחוסנו ותמים בבדידותו המזהרת.
ניתן היה לצפות שהבדידות המזהרת תביא גם לידי אי הכרת הביטוי... אך גם בארזים נפלה שלהבת, כאשר הרב אברהם יוסף לייזרזון, יו"ר החינוך העצמאי בא"י, השתמש בביטוי זה בהספדו על ח"כ אברהם יוסף (מוני'ה) שפירא, שפורסם ב"זכרון איש" לזכרו של האחרון, חמ"ד תשס"ו, עמ' 286.
בספר באר יצחק על ענייני שבת (בני ברק תשס"ט) כונסו כתביו של הרב יצחק ברנר, שמסר שיעורי מוסר בישיבה לבעלי תשובה "נתיבות עולם", ובו הביטוי אף מקבל דרשה קלה: "מסביב יהום הסער, אף הסהר - הוא סמל אומות בני ישמעאל, העולם כולו מסביב מטורף ומבולבל ומשונה".
לרוב יופיע הביטוי במסגרת סיפורית-תיאורית, כמו בתולדות המחבר שבסוף ספר כרם טוביה לר' טוביה ליסיצין (בני ברק תשס"ה, טוב רואי, עמ' 15). אך בספר "נתיב בינה" של הרב בונים שרייבר, מחשובי הר"מים והלמדנים במגזר, מופיע הביטוי כחלק אינטגרלי של החידושים הלמדניים. כך בחלק ב של מסכת בבא בתרא (בני ברק תשס"ג, עמ' ב), בביאור אחת מאגדתות רבה בר בר חנה, מתנסח המחבר:
הכל מתנהג בדקדוק נורא דמי שאינו צריך ליפגע לא יפול ממנו צרור ארץ, ואע"פ שמסביב יהום הסער אעפ"כ מי שא"צ ליפגע לא יפול חוט משערות ראשו ארצה, והכל בהשגחה פרטית מדוקדקת בתכלית.
כאן אנו כבר רואים את דרכו של יצה"ר, בחינת היום אומר לו עשה כך וכולי. היום אומר לו צטט את המנון הפלמ"ח, עד שאומר לו צטט את... האוונגליון למתי. אכן, הציטוט "לא יפול חוט משערות ראשו ארצה" הרומז לשמואל א' יד, מה, "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל, חָלִילָה חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה", אך במשמעותו זו של ההשגחה הפרטית האינסופית מקורו דווקא בדברים שאצל מתי, י, 29-30: "הלא תמכרנה שתי צפרים באסר ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי אביכם, ואתם, גם שערות ראשכם נמנות כולן"...
https://knowledgepangs.wordpress.com/20 ... %99%d7%aa/