אשכול המילה האחרונה שנאמרו ע"י רבותינו ואבותינו

[עושה חדשות]

עלה בדעתי לאסוף רשימה של מילים אחרונות שנאמרו ע"י רבותינו ואבותינו נ"ע.

אתחיל במשה רבינו ע"ה.

מדרש תנחומא (בובר) פרשת ואתחנן סימן ו -

באו ואמרו למשה הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן, התחיל לברך כל שבט בפני עצמו, כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולן בברכה אחת, באו ואמרו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל, הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי, אמרו לו רבינו אדונינו מחול לך, אף ישראל עמדו לפניו, ואמרו לו משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם, באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, אמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד, אמר להם לישראל, בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר, באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שתי זרועותיו והניח על לבו, ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, שני ידיי שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקה

[עושה חדשות]

ט"ז יורה דעה סימן שנא -

כשנפטר רבינו גרשון אמר ציצית חוץ ונחלקו בפירוש דבריו יש אומרים דרצונו לומר יסירו הציצית מהטלית ויש אומרים דהכי קאמר שישימו אותן חוץ לארון

לאיזה רבינו גרשון הוא מתכוין?

[זקן ששכח]

בבא מציעא פו ע"א:
דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור.

[לעומקו של דבר]

במאמרי ר"י מונדשיין (סיפורים וגלגוליהם אאל"ט) הוזכר הסיפור על הרב שנפטר (הגרי"א מקובנא?) והספידוהו שעל ערש דווי אמר מה יהיה עם העגונה שעלי להתירה

ואמר הסבא מנובהרדוק לתלמידיו, שלהד"ם, אלא שהרב אמר באידיש 'מה עם האשה', סתם ולא פירש, ואח"כ נסתלק
ובכדי להספידו ניפחו את הסיפור והמציאו שדיבר על עגונה

והסבא האריך בדברים נוקבים על אמינותם של סיפורים אפילו כמין ימא לטיגנא וכ"ש לכותבי היסטוריה

סתם דברים שכדאי להזכיר בפורום כעין שלנו מידי פעם...

[הרוצה להחכים]

ריב"ן מכות י"ט ע"ב:
רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה לא פירש יותר.
האם הכוונה שלא פירש יותר מכאן ואילך כי עסק בדברים אחרים, או -כפי שכותבים מחברי הסיפורים- שנשמתו יצאה בעת כתיבת דיבור זה?

[מחולת המחנים]

במאמרי ר"י מונדשיין (סיפורים וגלגוליהם אאל"ט) הוזכר הסיפור על הרב שנפטר (הגרי"א מקובנא?) והספידוהו שעל ערש דווי אמר מה יהיה עם העגונה שעלי להתירה

ואמר הסבא מנובהרדוק לתלמידיו, שלהד"ם, אלא שהרב אמר באידיש 'מה עם האשה', סתם ולא פירש, ואח"כ נסתלק
ובכדי להספידו ניפחו את הסיפור והמציאו שדיבר על עגונה

והסבא האריך בדברים נוקבים על אמינותם של סיפורים אפילו כמין ימא לטיגנא וכ"ש לכותבי היסטוריה

סתם דברים שכדאי להזכיר בפורום כעין שלנו מידי פעם...

אני שמעתי את המעשה על בעל ערוך השלחן רבה של נובהרדוק שבהספד לפני מיטתו אמרו שעל ערש דוי עוד הספיק להתיר אשה עגונה.
אמר הסבא מנובהרדוק, הא לכם כיצד מתפתחים סיפורים, אני הייתי על ידי מיטתו וכבר היה קצת מטושטש מרוב יסוריו, ובתוך כדי זעק "וואס וועט זיין מיט די עגונה", לא עברה שעה קלה עד ההלויה וכבר הספידוהו שהתיר עגונה ממש לפני פטירתו.

ולגוף האשכול יש להוסיף רש"י בב"ב דף כ"ט ע"א שנכתב ע"ג הגליון "כאן מת רש"י".

[בברכה המשולשת]

וידוע שלפי המדפיסים רש"י הק' נפטר במספר מקומות בש"ס.
ולגוף האשכול, יש את דברי אדוננו הגר"א על מצות ציצית.
ויש את הסיפור על רבינו היעב"ץ שלפני פטירתו אמר שלום לאבא ושלום לרבי יהונתן
ודזוד מינה נמי

[מה שנכון נכון]

ויש את הסיפור על רבינו היעב"ץ שלפני פטירתו אמר שלום לאבא ושלום לרבי יהונתן

מה מקורו?

[הרוצה להחכים]

ברכות כח, ב:
כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו ... בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.
שם סא, ב:
בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.
קינת 'ארזי הלבנון' לרבי מאיר בן יחיאל (קינה כא בקינות לט"ב כמנהג פולין):
צדיק רבי אלעזר בן שמוע באחרונה נהרג במדקרה, יום ערב שבת היה זמן קידוש ויקדש ויקרא, חרב שלפו עליו ולא הניחוהו בחיים לגמרה, יצתה נשמתו ב"ברא אלהים" יוצר צורה.

[בברכה המשולשת]

ויש את הסיפור על רבינו היעב"ץ שלפני פטירתו אמר שלום לאבא ושלום לרבי יהונתן

מה מקורו?

איני זוכר, ראיתי את זה פעם בליקוט כלשהו בגנות המחלוקת

[פלגינן]

לגבי ר"ע, משמעות הגמ' בסנהדרין סח ע"א שיצאה נשמתו ב'טהור'.

ר' יהודה בן בבא ור' אלעזר בן שמוע, יצאה נשמתם ב'אלוקים' ['אשר ברא אלוקים לעשות'] (אוצר המדרשים, עשרה הרוגי מלכות).
בן דמא, יצאה נשמתו בטהור וברש"י ב'מותר' וכן גי' מהר"ם בגמ' (ע"ז כז ע"ב).

[נהר שלום]

תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה (תהלים יז, יד) ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב:

נ"ב נראה לי שמקומו של אשכול זה הוא במשפחות סופרים

[ארזי ביתר]

וידוע שלפי המדפיסים רש"י הק' נפטר במספר מקומות בש"ס.

למה לא יכול להיות? וכי לא ייתכן שעסק בד בבד בפירושו לכמה מסכתות?

[פלתי]

http://www.otzar.org/aspcrops/142584_22 ... 342016.asp

[בברכה המשולשת]

וידוע שלפי המדפיסים רש"י הק' נפטר במספר מקומות בש"ס.

למה לא יכול להיות? וכי לא ייתכן שעסק בד בבד בפירושו לכמה מסכתות?

הכל יכול להיות, זה רק לא מסתבר (הרי אין לנו על זה ראיה כלשהי מדברי רבותינו הראשונים)

[החתן סופר]

ט"ז יורה דעה סימן שנא -

כשנפטר רבינו גרשון אמר ציצית חוץ ונחלקו בפירוש דבריו יש אומרים דרצונו לומר יסירו הציצית מהטלית ויש אומרים דהכי קאמר שישימו אותן חוץ לארון

לאיזה רבינו גרשון הוא מתכוין?

המקור בטור עצמו שהביא זה בשם רבינו גרשום וכך העתיק בב"ח, ומעניין שגם בעניין הא דרבינו גרשום ישב על בנו שנשתמד כתב הב"י (שמה, ה ד"ה וכתבו) רבינו גרשון, וכן העתיק שוב הט"ז (שמ, סקג).
בכל אופן נראה ברור שזה רבינו גרשום מאור הגולה וכך מפורש בתשובת החת"ס (יו"ד, שכו)
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155826&pageid=P0697

[נהר שלום]

וידוע שלפי המדפיסים רש"י הק' נפטר במספר מקומות בש"ס.

למה לא יכול להיות? וכי לא ייתכן שעסק בד בבד בפירושו לכמה מסכתות?

הכל יכול להיות, זה רק לא מסתבר (הרי אין לנו על זה ראיה כלשהי מדברי רבותינו הראשונים)

בן כך ובן כך מקומות אלו הן לא המילים האחרונות של רש"י.

[עושה חדשות]

בבא מציעא פו ע"א:
דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור.

בד' הכס"מ דלהלן משמע שזאת לא היתה מילתו האחרונה 'כאן' אלא מילתו הראשונה 'שם', וצ"ע.
כסף משנה הלכות טומאת צרעת פ"ב ה"ט -

ואף על גב דבפרק הפועלים (דף פ"ו) אמרינן דקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואף על גב דאמרינן מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מכלל שבידינו דהלכה כת"ק ועוד שבתחילת פרק ה' דנגעים סתם לן תנא הכי

[יאיר]

זה נחשב?...

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ". (שמואל א לא).

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ". (דברי הימים א י).

[יין המשמח]

אני לא זוכר מראה מקום, אבל רשב"י הסתלק באמירת תורה, שבסיומה דיבר על הפסוק בסוף פרק נו בתהילים "באור החיים".

וכך אירע גם בהסתלקותו של האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.

[אוצר החכמה]

לא מדוייק בקשר לרשב"י. רשב"י אמר את האידרא זוטא ובסיום אמר את הפסוק כי שם צווה ה' את הברכה חיים עד העולם. והזהר ממשיך א"ר אבא לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים עד דאשתככו מילוי. (אידרא זוטא, זוהר האזינו רצו ב)

[ישראליק]

רבינו ישראל בעל שם טוב זי"ע

hebrewbooks_org_10139_18.pdf

הבעל שם טוב זי"ע

(130.34 KiB) הורד 398 פעמים

[מצליח]

במנחות קט,ב בתוס' ד"ה בתחילה וכו' כתבו, שרבינו קלונימוס ז"ל הגיה שלשה דברים בפטירתו כמפי הנבואה.

[עושה חדשות]

בבא מציעא פו ע"א:
דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור.

בד' הכס"מ דלהלן משמע שזאת לא היתה מילתו האחרונה 'כאן' אלא מילתו הראשונה 'שם', וצ"ע.
כסף משנה הלכות טומאת צרעת פ"ב ה"ט -

ואף על גב דבפרק הפועלים (דף פ"ו) אמרינן דקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואף על גב דאמרינן מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מכלל שבידינו דהלכה כת"ק ועוד שבתחילת פרק ה' דנגעים סתם לן תנא הכי

ומ"מ, יש בסיפור זה גם רמז וסוד, ז"ל יחוסי תנאים ואמוראים ערך ר' חנניה בן תרדיון -

וקבלתי מפני שנקמתה של רומי שעתידה ללקות בצרעת ובהרת לכך השמיעוהו לרבה בר נחמני דנח נפשיה אגב שמדא כמפורש באגדה דהשוכר את הפועלים הילכות בהרת לומר שהנקמה שלו כמו כן עתידה ליפרע מקיסר ושדרש לה על ידי נגעים ימהר יחיש יום נקם לצרינו וענייו ירחם

[קאצ'קלה]

בשערי צדק – שער החצר, ירושלים תרכ"ב, סי' שנז, דף קכז ע"ב:

אמרתי להביא מה שמצאתי בספר כתיבת יד ישן וזה לשונו: מפי ר"י צרפתי זצוק"ל, כי בהגיע שעת פטירתו של רשב"ם בן בתו של רש"י ז"ל אמר הוציאו כל איש מעלי, ויצאו כולם וקרא לתלמידו ההגון ומסר לו כל הסודות ובכלל הסודות מסר לו וכו', אמר לו כאשר תתנדב לצדיקים ותתן סכום ידוע לנדבתך ורצונך שירצה ה' פעולתך, כאשר תתנהו לגבאי תוסיף על הסתם פרוטה אחת ואמור בלחש בינך ובין עצמך 'פרוטה זו אני נותן בשם כל ישראל', וכן כל תפלה וצדקה שלא יכלול בה כל ישראל כאשר אמרתי אינה נשמעת ברצון, עד כאן.

האם אלו היו מלותיו האחרונות ממש של הרשב"ם?
והדברים מאוד חשודים בעיני.

[עפר לרגלם]

המילה האחרונה של פותח האשכול

ואצא בקידה חמשת אלפים.

[מיכאל1]

יש מעשה כמדומני על אחד מאדמור"י נדברונא שברך שהחיינו על הדלקת נרות חנוכה, וגם על המיתה, ואת כל המזמורים הנוהגים לאומרם אחר ההדלקה אמר קודם כדי שלא יהיה הפסק בין השהחיינו למיתתו.

[אשר ברא]

מילותיו האחרונות של יעקב אבינו

[פולסברג]

מילותיו האחרונות של המקובל רבי שלמה מולכו על המוקד, כאשר ניתנה לו האפשרות להתנצר ובכך להציל את חייו, היו:

על אשר התהלכתי בדת ההיא - לבי מר וזועף. ועתה כטוב בעיניכם תעשו, ונפשי תשוב אל בית אביה בנעוריה, כי טוב אז מעתה

[ברוז]

המילים האחרונות של הס"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זי"ע - י"ג שבט תק"ע, טרם היציאה לחופת נכדו ולימים ממלא מקומו רבי שלמה חיים מקוידינוב זי"ע (מתוך הקדמת הספר דברי שלום לנכדו רבי שלום פרלוב מבארהין - קוידינוב):

[ברוז]

המילים האחרונות של רבי שלמה חיים מקוידינוב זי"ע - י"ז אב תרכ"ב (שם):

[ברוז]

המילים האחרונות של רבי ברוך מרדכי מקוידינוב זי"ע - ב' דראש השנה תרל"א (שם):

[ברוז]

המילים האחרונות של רבי יוסף מקוידינוב זי"ע - כ"ו כסליו תרע"ו (מתוך התולדות שבסוף הספר אמרי יעקב לבנו רבי יעקב יצחק משה מקוידינוב זי"ע:

[ברוז]

הינוקא רבי יעקב יצחק משה מקוידינוב זי"ע - כ"ח טבת תרע"ט (סו"ס אמרי יעקב):

[תלמיד-חכמים]

ר' אליעזר (סנהדרין סח.):
אמרו לו הכדור והאמום והקמיע וצרור המרגליות ומשקולת קטנה מהו אמר להן הן טמאין וטהרתן במה שהן מנעל שעל גבי האמום מהו אמר להן הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה.

אלעזר בן דורדיא (ע"ז יז.):
אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו.

ר"ח בן תרדיון (ע"ז יח.):
מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה.

ר' נחמן מברסלב (התיאור ע"י ר' נתן):
עָמַדְנוּ עָלָיו אֵצֶל מִטָּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְהַבַּיִת מָלֵא אֲנָשִׁים רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לִכְבוֹדוֹ, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁקָּרוֹב אֶל הַסּוֹף, הִתְחִילוּ לוֹמַר עָלָיו מַעֲבַר יַבּק, הַפְּסוּקִים שֶׁאוֹמְרִים עַל הַצַּדִּיקִים וְאַחַר כָּךְ נִדְמָה שֶׁנִּגְוַע. וְהִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת וְלִצְעק מְאד - רַבִּי רַבִּי עַל מִי עֲזַבְתֶּם אוֹתָנוּ. וְשָׁמַע קוֹלֵנוּ וְנִתְעוֹרֵר, וְהֶחֱזִיר ראשׁוֹ וּפָנָיו הַנּוֹרָאִים אֵלֵינוּ כְּאוֹמֵר: אֵינִי עוֹזֵב אֶתְכֶם חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ לא נִתְמַהֲמַהּ הַרְבֵּה. וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו - בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְּדוֹלָה, נָקִי וְזַךְ וָצַח בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל כְּלָל וּבְלִי שׁוּם תְּנוּעָה מְשֻׁנָּה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת נִפְלָא וְנוֹרָא.

ואולי גם זה ייחשב, מילותיו האחרונות של עלי (ש"א, ד):
(טז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶה הָיָה הַדָּבָר בְּנִי: (יז) וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה: (יח) וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה:

[לבי במערב]

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש נ"ע - 'אשכבתא דרבי' ס"ע 96 ואילך.

[לבי במערב]

כ''ק אדמו''ר הצ''צ מליובאוויטש נ''ע - ליומא דהילולא קדישא, י''ג ניסן.jpg (73.29 KiB) נצפה 5297 פעמים

[עזריאל ברגר]

viewtopic.php?f=19&t=53863&p=783040#p783040

[חלא בר חמרא]

ויש את הסיפור על רבינו היעב"ץ שלפני פטירתו אמר שלום לאבא ושלום לרבי יהונתן

מה מקורו?

מקורו במכתבים בסוף ספר גדולת יהונתן, מכתב הרב אברהם סג"ל איטונגא מדוקלא. ששמע כן מהר"ש הלברשטאם בן הרה"ק משינווא.
עי"ש, ובסוף ספר מגילת ספר להיעב"ץ מהדורת בומבך.

[תבא]

http://www.otzar.org/aspcrops/142584_227_452613523589-1342016.asp

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=26170#p265548