דרומי כתב:ראה עץ חיים שער (ח) דרושי הנקודות פ"א, לגבי בת היענה (ולכן נקראת מלשון 'עין').
דרומי כתב:ראה עץ חיים שער (ח) דרושי הנקודות פ"א, לגבי בת היענה (ולכן נקראת מלשון 'עין').
קוגן כתב:דרומי כתב:ראה עץ חיים שער (ח) דרושי הנקודות פ"א, לגבי בת היענה (ולכן נקראת מלשון 'עין').
האם זה דברים נשגבים על פי קבלה, או שכך זה גם לפי מה שרואות עינינו [של הזואולוגים...]
מה שנכון נכון כתב:ומאידך גם אי"ז חכמה גדולה ללעוג בשל אי התאמתן למציאות. וחכמי ישראל שלא היו לא קניגים ולא בליסטרים כשדנו בדברים אלו ע"פ דרכם בהלכה או באגדה או בקבלה (ופעמים רבות השמוש הוא רק לדוגמא, כבאשכול זה) הוא על סמך הידוע להם מאחרים, והמקובל בימיהם. אם כי לקח זמן עד ה'עדכון', וגם ספר הברית מלא וגדוש ב'ידיעות' ותיאוריות שכבר בזמנו אבד עליהם הכלח.
הים הגדול כתב:עובר אורח אני, ובוש אני להגיב באשכול זה, הספוג צואה רותחת, אבל פטור בלא כלום א"א.
ובכן, האם אפשר, לפי טפשי הטבע בני זמנינו, כי עוף יוליד בלא ביאה של ממש?
אני מצטט את ויקיפדיה, אני משוכנע כי המלעיג על דברי חכמים יוכל לבדוק במקורו:
"רביית בתולים תועדה גם בתרנגול הודו, כריש, פיתון ועוד. למעשה, באופן תאורטי כל בעלי החוליות של הלא-יונקים מסוגלים לרביית בתולין".
כמובן, המלעיג יוכל לטעון שאין קשר לראיית הזכר, ואין ראיה לאמיתות דברי חכמים וכו' וכו', אני לא אתעכב כאן כדי להגיב על זה, אני בורח מכאן.
ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
הים הגדול כתב:עובר אורח אני, ובוש אני להגיב באשכול זה, הספוג צואה רותחת, אבל פטור בלא כלום א"א.
ובכן, האם אפשר, לפי טפשי הטבע בני זמנינו, כי עוף יוליד בלא ביאה של ממש?
אני מצטט את ויקיפדיה, אני משוכנע כי המלעיג על דברי חכמים יוכל לבדוק במקורו:
"רביית בתולים תועדה גם בתרנגול הודו, כריש, פיתון ועוד. למעשה, באופן תאורטי כל בעלי החוליות של הלא-יונקים מסוגלים לרביית בתולין".
כמובן, המלעיג יוכל לטעון שאין קשר לראיית הזכר, ואין ראיה לאמיתות דברי חכמים וכו' וכו', אני לא אתעכב כאן כדי להגיב על זה, אני בורח מכאן.
ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
אוצר החכמה כתב:נכון ועל זה כתב מה שנכון שכיוון שאינו דברי תורה אלא דימוי של משהו תורני לדוגמה מציאותית אין בעיה בזה שאמרו את זה כי זה היה דוגמה לפי מה שסברו אז כנכון והיום אנו יודעים שאינו נכון.
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין אתם גם טוענים שהשמש והירח באמת מונחים על כיפה העשויה מגשם חמישי כי זה מה שכתוב ברמב"ם?
הים הגדול כתב:ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
עקביה כתב:הים הגדול כתב:ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
ל'ים הגדול' באמת אין צורך להתייחס, אבל לגמ' שהביא כן ראוי להתייחס.
מי שחושב שמשם מוכח שהכרח לקבל את כל דברי חכמים (גם באגדתות רבב"ח) כפשוטם ממש, אינו אלא טועה.
גם מאגדה זו אין צורך להבין שהאבנים טובות של ל' על ל' הם כפשוטם ממש. בהחלט ניתן לפרש שרבי יוחנן התכוון לאיזה סוד, שאותו ביטא במשל זה, והתלמיד, שלא עמד על דעת רבו חשב שכוונתו כפשוטו ולגלג, ולימים, כאשר העמיק התלמיד (מה שמתואר כ"הפליגה ספינתו בים"), עמד על סודו של רבו והבין את כוונתו ואז קיבל את דבריו.
וכ"כ כתב שם הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
הפליגה ספינתו בים וראה מלאכי השרת וכו'. פירוש שנראה לו במראית החלום, וי"א שהעמיק בחכמה והשיג הענין.
מה שנכון נכון כתב:[אוצר החכמה כתב:אני לא מבין אתם גם טוענים שהשמש והירח באמת מונחים על כיפה העשויה מגשם חמישי כי זה מה שכתוב ברמב"ם?
אני מכיר מי שמוכיח מד' הרמב"ם הללו שמה שאומרים טפשי אומה"ע שעלו לירח הוא שקר ודמיון. [/size]
אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:הים הגדול כתב:ושעריך לאבני אקדח, כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו הני למאן, אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.
ל'ים הגדול' באמת אין צורך להתייחס, אבל לגמ' שהביא כן ראוי להתייחס.
מי שחושב שמשם מוכח שהכרח לקבל את כל דברי חכמים (גם באגדתות רבב"ח) כפשוטם ממש, אינו אלא טועה.
גם מאגדה זו אין צורך להבין שהאבנים טובות של ל' על ל' הם כפשוטם ממש. בהחלט ניתן לפרש שרבי יוחנן התכוון לאיזה סוד, שאותו ביטא במשל זה, והתלמיד, שלא עמד על דעת רבו חשב שכוונתו כפשוטו ולגלג, ולימים, כאשר העמיק התלמיד (מה שמתואר כ"הפליגה ספינתו בים"), עמד על סודו של רבו והבין את כוונתו ואז קיבל את דבריו.
וכ"כ כתב שם הריטב"א:
חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
הפליגה ספינתו בים וראה מלאכי השרת וכו'. פירוש שנראה לו במראית החלום, וי"א שהעמיק בחכמה והשיג הענין.
איך לפי פירוש זה אתה מסיים את הסיפור מה אמר לו ר"י?
אוצר החכמה כתב:אם באמת התלמיד לא היה לו להאמין בדברים כי גם ר"י רק התכוון לאיזה סוד. ובסוף הבין את כוונת ר"י והסוד. מה היה חטאו בתחילה?
גם לדעתי פשוט שאין הדברים כפשטן. רק אני מבין שהתלמיד כן הבין על מה דברי ר"י נסובים ועליהם הוא לגלג (כי גם מהצד הסוד יש אפשרות ללגלג) ואז הראו לו (בחלום בעיון מחזה או במה שתרצה) את צדקת ר"י בסוד ועל זה נענש שלגלג.
אוצר החכמה כתב:גם לדעתי פשוט שאין הדברים כפשטן. רק אני מבין שהתלמיד כן הבין על מה דברי ר"י נסובים ועליהם הוא לגלג (כי גם מהצד הסוד יש אפשרות ללגלג) ואז הראו לו (בחלום בעיון מחזה או במה שתרצה) את צדקת ר"י בסוד ועל זה נענש שלגלג.
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:גם לדעתי פשוט שאין הדברים כפשטן. רק אני מבין שהתלמיד כן הבין על מה דברי ר"י נסובים ועליהם הוא לגלג (כי גם מהצד הסוד יש אפשרות ללגלג) ואז הראו לו (בחלום בעיון מחזה או במה שתרצה) את צדקת ר"י בסוד ועל זה נענש שלגלג.
אם כדבריך, מדוע לא הענישו ר"י מיד אלא רק לאחר שהודה לדבריו?
אני חשבתי שאולי מלכתחילה סבר ר"י שאותו תלמיד אינו בר הכי להבין את כוונתו, ולכן פטרו בלא כלום, אבל לאחר שראה שכן השיג את סודו, נמלך ר"י שמלכתחילה לא היה ראוי לו לתלמיד ללגלג, אלא להבין שעליו לעמול כדי לעמוד על דעת רבו.
דנני כתב:בענין האגדתות עפ''י הפשט ,יש הרצאה של הרב נויגרשל שליט''א בשם מהר''ל ולוצאטו זצוקללה''ה שיש שהם רק לפי מה שהי' ידוע באותם ימים לחכמי אוה''ע ותל''מ
אוצר החכמה כתב:אני תמיד למדתי את הגמרא הזאת שר"י לא ידע שהוא לגלג (אולי אפילו לגלג רק בלבו) ורק מהסיפור שסיפר לו הבין שמתחילה לגלג. וזה הפירוש נצרך גם אם נסביר את הגמרא לגמרי כפשוטו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 442 אורחים