התגברות החושך לפני עלות השחר

[דרומי]

בכלי יקר תחילת פרשתנו (פ' חוקת), וכן בעוד כמה מקומות (כמדומני ס"פ שמות), מזכיר את העובדה שלפני בוא אור היום מתגבר חושך הלילה.

האם יש כאן משכימי קום (או מאחרי שבת) שאכן הרגישו בחוש כיצד החושך מתגבר לקראת עלות? או שיש איזה כוונה נסתרת בדברים?

[ההוא דאמר]

ראה עוד בכלי יקר [שמות ו, א] שנקט שזה דבר טבעי, בדברים שונים:

והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך

ראיתי בעבר בחומש הגר"א, כי המילה 'שחר' מלשון 'שחור', שכאשר מתחזק ויאמיש חשכת הלילה ביותר, זוהי נקודת השחר, שבאותה העת מתחיל הבוקר להאיר בתבל, ונחלש כח הלילה.
כעת בחפוש בכתבי הגר"א לא מצאתי [חומש הגר"א, אינו באוצר].
אשמח אם מישהו יציין מקורו.

[דרומי]

דברי הכלי יקר בפ' שמות ובפ' חוקת הם בערך אותו הדבר.

שאלתי היא האם אכן מוסכם כך במדעי הטבע.

[יאיר]

אני מעיד ע"כ

[יאיר]

אכן מובא שחומש הגר"א על הפס' "ויותר יעקב...עד עלות השחר" (בראשית לב, כה) מובא ב'יהל אור'.

[יאיר]

גמ' מפורסמת (ירושלמי ברכות פ"א ה"א ועי' באסתר רבה פרשה י', י"ד; שיר השירים רבה פרשה ו' פס' י', א'; מדרש תהילים מזמור י"ח וכ"ב):

"ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: 'כי אשב בחֹשך ד' אור לי'. כך בתחילה - 'ומרדכי יושב בשער המלך', ואחר-כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס', ואחר-כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' ואחר-כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך במלבוש מלכות', ואחר-כך 'וליהודים הייתה אורה ושמחה'."

דוקא בשיא החושך מתחיל להאיר, כך בגאולה בשיא ובתוקף הצרות תתחיל הגאולה (בגאולה של 'בעיתה').

[ההוא דאמר]

אכן מובא שחומש הגר"א על הפס' "ויותר יעקב...עד עלות השחר" (בראשית לב, כה) מובא ב'יהל אור'.

תודה.

[ההוא דאמר]

מצורף בזאת: מהיהל אור.

[יאיר]

לפי"ז יש תקוה גדולה שהגאולה תהיה השנה..

[החושב]

בכלי יקר תחילת פרשתנו (פ' חוקת), וכן בעוד כמה מקומות (כמדומני ס"פ שמות), מזכיר את העובדה שלפני בוא אור היום מתגבר חושך הלילה.

האם יש כאן משכימי קום (או מאחרי שבת) שאכן הרגישו בחוש כיצד החושך מתגבר לקראת עלות? או שיש איזה כוונה נסתרת בדברים?

אם להבין כפשוטו, אז צריך לספק הסבר מדעי כל שהוא, לא?
אולי מדובר ביום מסוים של החודש וזה קשור לשקיעת הירח?

[יאיר]

נ"ל כיון שאז השמש הכי רחוקה עד שמתקרבת כלפי מעלה (או משהו כדומה)

[החושב]

נ"ל כיון שאז השמש הכי רחוקה עד שמתקרבת כלפי מעלה (או משהו כדומה)

השמש הכי רחוקה - זה בחצות הלילה.

[יאיר]

צודק. טעות שלי

[יעקב אביעזר]

לפי"ז יש תקוה גדולה שהגאולה תהיה השנה..

אם מדברים על גאולה השנה - אעתיק לפניכם דברים מדהימים שכתב הרב חיים זעירא בעלון עומקא דפרשה רמת שלמה פרשת בחוקותי:

בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ז) נאמר על ברית בין הבתרים, 'ירד עליהם העיט לפזרן ולאבדן, ואין העיט זה אלא בן דוד, שנמשל כעיט וכו'... ר' אלעזר בן עזריה אומ' מכאן אתה למד שאין מושלן של ארבע מלכיות הללו אלא יום אחד מיומו של הקב"ה. (א"ל ר' אלעזר בן ערך בודאי כדבריך, שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה), חוץ משתי ידות שעה, תדע לך שהוא כן, בא וראה כשהחמה נוטה במערב שתי ידות תשש אורו ואין נוגה לו, וכן עד שלא יבא העורב ישמח אורן של ישראל שנ' והיה לעת ערב יהיה אור. וכן הובא בילקוט שמעוני (זכריה תקפה). וכן בפיוט רבי אליעזר הקליר, בקדושת מוסף דר"ה, בזה"ל 'וירד העיט לאבדם זה דוד ראש הגבורים, כצאת השמש היה מניף עליהם בסודרים, שלא ימשול בהם העיט עד הערב כסוד מורים, להודיע שאין מושלים אלא יום אחד מיומו של יוצר הרים, חוץ משתי ידות שעה בשעורים, כשהחמה נוטה במערב שתי ידות שעה מכהה אורים, כן עד שלא יבא הערב יצמח אור לישרים, והיה לעת ערב יהיה אור להדורים'.
רבי עמנואל חי ריקי, מח"ס משנת חסידים, בספרו יושר לבב (בית שני חדר ד), הביא את האמור בפרקי דר"א, וביאר שחצות ביומו של הקב"ה היא ת"ק שנה, ולפי דרכו הגיע החשבון לשנת תקמ"א, שלחשבונו היא חצי שעה אחר חצות האלף השישי, ואכן בשנה זו הקיפה את הגולה התעוררות גדולה לגאולה, ויש שייחסו את נסיון עליית הגר"א לארץ ישראל לחשבון זה.
אולם כבר השיבו על חשבון זה מכמה צדדים, ועל רוב הדברים עמד הרד"ל בביאורו לפרקי דר"א בכמה מקומות, והן, א. מחצית השעה אינה מ"א שנים ועוד, דהיינו חצי מפ"ג שנה, כי חשבון זה הוא בחלוקת אלף שנה לי"ב 'שעות', אולם היממה נחלקת לכ"ד שעות, שכל אחת בת מא שנים ושני שליש. ב. חצות היממה אינה בשנת ת"ק, שכן יממה נחלקת ללילה ויום, ובתחילתה ת"ק שנה עד סוף הלילה, ואילו חצות ה'יום' היא בשנת תש"נ. ג. שתי ידות אינם מחצה, אלא שני שליש (עירובין פב: ומנחות עח.).
בחשבון פשוט נמצא, כי שני שליש 'שעה' הם 27 שנים ותשעה חדשים ושליש, ואם נוסיפם לאחר חצות החל בסוף שנת תש"נ, אנו מגיעים לימים אלו ממש.

[יאיר]

ידידי, אנו כבר בסוף תשע"ח...

[יעקב אביעזר]

ידידי, אנו כבר בסוף תשע"ח...

אמת. חצות בסוף תש"נ תוסיף 27 שנים שלמות ועוד תשעה חדשים ושליש זה היום מחר.

אבל באמת אין נפק"מ. אנו מצפים ומחכים בטוחים ומאמינים בלי שום חשבונות והתחשבנויות וישועתו כהרף עין

[שבע]

המושג מוזכר בכתבי האר''י
בשם:
קדרותא דצפרא

[סגי נהור]

ראיתי פעם הסבר לענין, שהכוונה היא שככל שמתארכת החשכה מרגיש האדם שהחושך הולך ומתגבר, ונמצא שהרגעים האחרונים שלפני עלות השחר הם בהרגשתו הזמן החשוך ביותר. אמנם הסבר זה אינו הולם את פשטות דברי רבותינו שהובאו.

[משולש]

כידוע שיש מח' מתי עה"ש. ואם היה חושך חזק יותר היו כולם מסכימים על הזמן הזה.

[החושב]

בכלי יקר תחילת פרשתנו (פ' חוקת), וכן בעוד כמה מקומות (כמדומני ס"פ שמות), מזכיר את העובדה שלפני בוא אור היום מתגבר חושך הלילה.

האם יש כאן משכימי קום (או מאחרי שבת) שאכן הרגישו בחוש כיצד החושך מתגבר לקראת עלות? או שיש איזה כוונה נסתרת בדברים?

אם להבין כפשוטו, אז צריך לספק הסבר מדעי כל שהוא, לא?
אולי מדובר ביום מסוים של החודש וזה קשור לשקיעת הירח?

הזדמן לי לשוחח עם מומחה בתחום גרמי השמים, ואמר שלא עולה לו בראש איזה הסבר מצד מדעי. את השערתי לגבי שקיעת הירח - הפריך. באמצע החודש הירח שוקע בזמן הזריחה, ואחרי כמה ימים הוא ישקע בזמן עלות השחר.

[אוצר החכמה]

מצאתי את זה במכון דוידסון

אמונה העממית גורסת שהחושך עמוק במיוחד לפני עלות השחר. ובמציאות: תלוי בעיקר במצב הירח ובאורות העיר

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", שר שלום חנוך בשיר "הולך נגד הרוח" שהוא כתב והלחין. האם זה באמת נכון? התשובה הפשוטה היא: לא. בהירות השמיים בלילה משתנה בעיקר בהתאם לנוכחות הירח והתאורה המלאכותית על פני הקרקע. בהיעדר אור מהירח או ממקורות אור מלאכותיים, אור הכוכבים אינו משתנה כלל לאורך הלילה.

בלילות חשוכים מאוד אפשר לראות את אור גלגל המזלות (זודיאק), הנובע מחלקיקי אבק בחלל שבין כוכבי הלכת. מדובר באור חלש שאפשר לראות בעיקר בשמיים המערביים אחרי השקיעה ובשמיים המזרחיים לפני הזריחה. האור הזה גורם לכך שהשמיים נראים קצת יותר בהירים מהשמיים של אמצע הלילה. ההבדל הזה קטן מאוד כשצופים בו מסביבה עירונית, שבה האורות המלאכותיים (פנסי רחוב, תאורת בתים, שלטי חוצות וכדומה) הם הגורמים העיקריים לבהירות השמיים.

מה שמשפיע במיוחד על בהירות השמיים הוא מופעי הירח. בשבועיים שאחרי מולד הירח, ובזמן שהוא מתמלא, אפשר לצפות בירח מיד אחרי השקיעה, אבל לא לפני הזריחה. בתקופה הזאת אכן חשוך יותר לפני הזריחה, פשוט כי אי אפשר לראות את הירח. בשארית הזמן, אחרי אמצע החודש העברי, הירח יימצא בשמיים לפני הזריחה, כך שדווקא השעות שאחרי השקיעה יהיו הכי חשוכות.

האמונה בכך שחשוך יותר לפני עלות השחר אינה מבוססת כנראה על המציאות. מה שכן אפשר לומר הוא שהכי קר לפני הזריחה, מכיוון שפני השטח מתחממים במהלך היום ומתקררים בהדרגה בשעות הלילה. ממש לפני הזריחה הקרקע כבר קרה מאוד, ולכן הסביבה תהיה קרה יותר לעומת תחילת הלילה או אמצע הלילה.

מעניין אם רמת הקור משפיעה על אור הנר והאם יתכן שהתוצאה היתה שלפני הזריחה ראו שהנרות פחות דולקים ופירשו את זה שזה בגלל התגברות החושך?

[דרומי]

מעניין הדבר שהבחנתי בכמה וכמה בקרים חורפיים שיש הרבה יותר גשם בשעה שלפני הזריחה (בערך 5 וחצי עד 6), יחסית לשעות אחרות במשך היום. כמובן שלא ממש בדקתי באופן מדעי, אבל כך היתה ההשערה שלי לאחר תקופה ממושכת שהשתדלתי לשים לב לזה - שהשעה הזאת שלפני הזריחה היא הרבה פעמים גשומה מאוד גם אם בשעות אחרות של אותו יום כמעט ולא יורד גשם.

[אוצר החכמה]

זה רעיון שאולי בגלל ההתקררות יש יותר עננים וזה הסבר טוב למה יש חושך

[מיני ומינך]

מהרש"א בבא מציעא דף קז/ב
ומ"ש ובחורף מפני הצנה ומייתי מדכתיב ולא יכם שרב ושמש כו'. כי בחורף בבקר בעת עליית השמש אז הקור יותר גדול לפי הטבע.

[עוד אי' בספרים עה"פ תוסף רוחם יגועון משל לנר שהשלהבת מתגברת לפני שהוא נכבה]

[יאיר]

זה רעיון שאולי בגלל ההתקררות יש יותר עננים וזה הסבר טוב למה יש חושך

נשמע הגיוני. הרי השעות האלו הכי קרות במהלך היום/לילה בד"כ.