על הצדיקים.. ועל הרשעים.. ועל המקום - על מה נזעק אברהם?

[יהודהא]

על הצדיקים.. ועל הרשעים.. ועל המקום - על מה נזעק אברהם.| חלק ב' האם שרה לבשה רעלה? ומה היה רקום על בגדה?

חלק א'

על הצדיקים.. ועל הרשעים.. ועל המקום.. - על מה נזעק אברהם .
פרשת וירא.
א.
על הרשעים
הפירוש הרגיל והמקובל - שביקש שזכות הצדיקים תעמוד ותציל גם את הרשעים.

ב. ופירוש ושל הרמבן ידוע שהדברים נסובים על מידת הדין ומידת הרחמים עיי"ש.

אבל השיח של אברהם לה' בפסוקים [כג,כד,כה] יש בו ערבוביא ומעין סתירות ונידון במפרשים, ובדבריהם ליישוב הפסוקים עולים
פירושים נוספים לתוכן בקשתו של משה. וחלק מהם להלן :

ג. על המקום-
וי"א שטענת אברהם היתה נגד האפשרות שכל המקום כולו ייספה בלי להבחין בין הצדיקים לבין הרשעים. אלא אברהם טוען שאם ישנם מספיק צדיקים בעיר, אין להשמיד את העיר, ועל ה' לעשות משפט צדק, כלומר - לדון ולגמול כל אחד ואחד לפי מעשיו. היינו שהרשעים יושמדו - אך העיר תישאר והצדיקים יישארו לחיות בה. וז"ל

הרד"ק -
ולא תשא "למקום":
": לא אמר "לאנשי המקום", כי הרשעים דין הוא שילקו איש איש לפי עוונו,
אבל להשחית המקום – כמו שאמר (כ"א) "כלה",
דין הוא שאם יש חמשים צדיקים בתוך העיר, שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל... ויכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים אחרי כלות רשעים.

ובתנאי שהצדיקים מפגינים-
..ומה שאמר (ירמיהו ה') "שוטטו בחוצות ירושלם... אם תמצאו איש אם יש עושה משפט ואסלח לה" – היו בהם צדיקים בעצמם,
אבל שילכו בחוצות וברחובות להשיב אחרים מעוון לא היו בהם, כי היו יראים לנפשותם פן יהרגו, ולא היו מוסרים נפשם כדי להשיב הפושעים –
אם כן אין כח בצדקתם לסלוח לעיר בעבורם, אלא מהם ילכו עם הרשעים, ומהם ינצלו לעצמם, הכל לפי צדקתם,"

ומעין זה באב"ע, פסוק כ"ו:
ד"ה וטעם בתוך העיר: שהם יראים את השם בפרהסיא, וכן (ירמיה ה'): "שוטטו בחוצות ירושלים".

וגם הרדב"ז בספרו כתב מעין זה על סדום-
"אכן הצדיקים היו יושבים אחורי תנור וכיריים ולא היו מתערבים בהנהגת העיר והמנהיגים היו כופרים מחוסרי אמונה והצדיקים נחבאים בחוריהם,
על זה צווח ירמיהו: "שוטטו בחוצות ירושלים" – בחוצות דוקא, מי שהוא עושה משפט בחוצות ובשוקים – אם הוא מבקש אמונה!"

ד. על הרשעים.
גם לספורנו זה על הרשעים - אבל מסיבה אחרת, וז"ל -
[יח,יז] המכסה אני- ..שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקוות תשובה לרשעים, הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפיים לרשעים אולי ישובו, כי לא יחפוץ במות המת , ושמבלי אין תקוות תשובה יעשה בם משפט," ע"כ.
היינ ושהימצאות מספיק צדיקים היכולים להשיבם בתשובה -היה מאפשר לעכב את העונש של הרשעים.

ואכן הכתב והקבלה: מפרש את המילה חלילה = עיכוב והמתנה.
...ונראה לי לפרש מילת "חלילה" לשון המְתנה ועיכוב, מענין; "ויוחל שבעת ימים",[בשמואל] שטעמו המתנה עם עיכוב וביטול הדבר עד זמן מועד (ווארטן איינהאלטן)), ..

ה. על הצדיקים
יתכן שגם אם יש בעיר ציבור מסוים של צדיקים גם הם דינם נגזר לחובה ,
ורק אם רבים הם אזי אי-אפשר לומר שמי שבחר לגור שם - בחר בחברת רשעים.
אבל אם מספר הצדיקים קטן ושולי, הרי שמי שבחר לגור שם מעיד על עצמו שהוא מזדהה – ובעצם מגוריו שם גם משתף פעולה - עם הרשע.
ומעין זה בדברי הכלי יקר [יח,כ] וז"ל שם -
"לפי שהיה להם לצדיקים לצאת מהמקום הטמא ההוא ...ועל שלא יצאו הצדיקים מתוך מקום טמא זה דין הוא שיענשו עימהם...


-------------
ומובאות מעניינות ממפרשי הפרשה
1. מחלוקת האבע והרמבן -[יח,כא] בעניין השגחה פרטית.
האבע.. ועל דעתי: שיהיה פירושו ואראה אם עשו כולם כרעה הזאת, ואם לא אדעה – האמת, שהכל ידע כל חלק על דרך כל, ולא על דרך חלק. והעד כי הפירוש הזה אמת: שאמר אברהם: האף (בראשית י״ח:כ״ג), ואם הוא סוד גדול.
ותגובת הרמבן..ור׳ אברהם אמר בו סוד, מילדי נכרים ישפיקו בו. ואני ארמוז לך דעת מקבלי האמת,
[ אבל מפרשי האבע הסבירו זאת שונה - ומיישבין].


אור החיים
רצה להבחין בהם אם בעת המשפט לא חזרו בהם ועודם מחזיקים ברשעם,
ולזה שלח המלאכים בדמות אנשים בעלי צורה ותואר יפה לבחון בהם, והוא אומרו ארדה נא פי׳ עתה ואראה הכצעקתה עשו עוד כלה ואם לא וגו׳,
והם הרשעים כצעקתם עשו שרצו לעשות עוד מעשה בלתי הגון , ולזה תכף ומיד החליטו המלאכים ואמרו ללוט (י״ט י״ג) משחיתים אנחנו וגו׳.
אבל קודם לכן לא אמרו כלום הא למדת אם לא היו מבקשים לשלוח יד במלאכים אפשר שהיה ה׳ עושה להם אריכות זמן במדת ארך אפים. .


לא רק אני...
והכלי יקר הנותן רמזים ומשמעויות למספרים השונים בתפילת אברהם - מוסיף כמתנצל -
.. לעשות בו רמזים קרובים אל השכל כדי לתרץ בהם כל השנויים שמצאנו בבקשות אלו כי לא דבר ריק הוא.
ואף אם אמנם שגיתי ברואה, לא נופל אנכי ממה שכתב מהר"י אברבנאל ז״ל שעשה ג״כ רמזים רחוקים וחתם דבריו וז״ל"
ואפשר שיהיה בזה טעמים אחרים וגם אלה אינם אלא דרך אסמכתא והדרש כי לא יסבול חומר הדרוש יותר מזה עכ״ל.

ועל פסוק אחד בפרשה ובו חמשה מילים בעלי משמעויות רבות \ שונות \הפוכות - איה בהמשך.

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני (אין לי דרך לבדוק עכשיו באוצר) מובא בשם רבי יהודה החסיד שהתפילה הייתה על העיר עצמה, כדי שיהיה לצדיקים היכן לגור ולא יגלו ממקומם.

[יהודהא]

למיטב זכרוני (אין לי דרך לבדוק עכשיו באוצר) מובא בשם רבי יהודה החסיד שהתפילה הייתה על העיר עצמה, כדי שיהיה לצדיקים היכן לגור ולא יגלו ממקומם.

---

ואם כך הם תואמים את דברי הרדק שהובאו לעיל:
,.." שישא למקום ולא ישחיתנו מכל וכל... ויכלו הרשעים והישוב יתקיים באותם הצדיקים אחרי כלות רשעים."
תודה.

[יהודהא]

חלק ב'

על הצדיקים.. ועל הרשעים.. ועל המקום.. - על מה נזעק אברהם .
......
ועל פסוק אחד בפרשה ובו חמשה מילים בעלי משמעויות רבות \ שונות \הפוכות - איה בהמשך.

פריעת חוב.

האם שרה לבשה רעלה ? מה שמו של העבד בבית אברם ? ומה היה רקום על הבגד של שרה ?

א.
מדובר בפסוק הבא: בראשית כ,יז. וירא.
ובו מילים רבות רב משמעיות .
וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא⁠־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת

1) אֶ֤לֶף. 2) כֶּ֙סֶף. 3) כְּס֣וּת. 4) עֵינַ֔יִם. 5) ואת כול. 6) וְנֹכָֽחַת׃.

מגוון האפשריות והפירושים השונים והמפתיעים - הריבוי וההפכי - פעמים מאיר [ופעמים מעמיס].

ישר או הפוך , לו או לה, לפקוח או לעצום . להצניע או להצטעצע. לגלות או לחפות.
אדם או בהמה. כסף או עצה חמודה. רקמה או רעלה. הוכחה או תוכחה.
הסתרה או חשיפה. למשוך או להסיט את המבטים.
פקחים או עיורים .

כל אלה הם רק חלק מהעולים בנסיונות לפרש את הפסוק הבא.


ב. 1) אֶ֤לֶף.
מקורות:
דעבה"ת.
1. הנה נתתי אלף כסף לאחיך – אלף לשון למוד כמו ואאלפך חכמה.
כסף לשון חימוד כי נכסוף נכספת. והפי׳ הנה נתתי ולמדתיך עצה טובה וחמודה על אודות אחיך.
לאחיך על אחיך על אודות אותו שאמרת עליו אחי הוא הנה.

2. וי״מ אלף כמו שגר אלפיך כסף לשון חימוד כדפירש״י.
הנה הוא לך כסות עינים אותו שם דאח שאת קוראה לו לשון כיבוד וצנוע הוא שלא לומר בעלי הוא
ולמה תאמר כן לכל אשר אתך כלומר: לאנשים הרגילים אצלך שיודעים שבעליך הוא.
ואת כל ונוכחת – אבל לכל העולם שאין מכירין בדבר תוסרי ותוכיח שלא תאמרי אחי הוא שלא תבא לידי תקלה.

3.רמבן-
הנה נתתי אלף כסף לאחיך – היו הצאן והבקר והעבדים שנתן לו שוים אלף כסף. ואמר לשרה: הנה נתתי ממון רב לאחיך, הנה הכסף הזה לך כסות עיני כל המביטים ביפיך, כי את עיניהם ואת ראשיהם החוזים יכסו מהביט בך, ומהביט בכל אשר אתך, אפילו נערותיך ושפחותיך. והנה לטובתך נתפסת בביתי, כי ייראו ממך ויכסו עיניהם מראות בך, באמרם: המלך פדה נפשו על שלחו יד באשת הנביא...
ויתכן שיהיה אלף כסף – אלפי כסף,או ממון רב כיד המלך.1 וכן: הקטן יהיה לאלף (ישעיהו ס׳:כ״ב) – לעם רב.

ראינו לעיל
4. אֶ֤לֶף = וכל הפירושים להלן הם מאותו שורש א,ל,ף,
1000 - פשט רשי רשבם ועוד..|אלפים= ריבוי , המון ,ברמבן..|או לאַלֶּפְךָ = ללמד. - דעבה"ת...|או צאן - שְׁגַר אֲלָפֶיךָ .- דעבה"ת..|חפצים בשווי אלף .רמבן.

5.
. 2) כֶּ֙סֶף
כסף - או עצה חמודה.
כֶּ֙סֶף֙ = . אדם או בהמה.
מטבעות כסף.- או שוויים, | מתאווה -נכסף. - דעבה"ת.
---------------------------
ג. 3) כְּס֣וּת. 4) עֵינַ֔יִם.
מקורות:
1. . רשבם
וכסות עיניהם של כל בני ביתך אשר אתך וגם לכל העולם, שלא יסתכלו בך לגנאי לומר אשה זו מנהג הפקר נהג בה אבימלך, כי הכל ידעו כי דרך כבוד לקחה ובעל כרחו החזירה... וכשמסתכלין באדם לבזותו כת׳: לראוה בך (יחזקאל כ״ח:י״ז),

2. . רדק
כסות עינים – לך יקנה בהם כסות נאה שיהיה בעל גוונים רבים, כי הגוון יקרא עין כמו ועינו כעין הבדלח (במדבר י״א:ז׳)
או פירושו: שתהיה הרקמה של הכסות עשויה עינים עינים.

3. תרגום יונתן.
ולשרה אמר הא יהבית אלף סילעין דכסף לאחוך הא הינון ליך תחמדא דעיינין.
חלף דאתכסית מן בעליך לילייא חדא.
וחמית ית גופיך.
דאילו יהבית ית כל דהוה לי לא הוינא כמיסת ואיתווכחן מילייא וידע אברהם ארום לא קריב אבימלך לגבי שרה אינתתיה.

4. מדרש רבה. פוקח או עיוורים
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲשֵׂה לָהּ כְּסוּת שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מַבִּיטִין בָּהּ וְלֹא בְּנוֹיָהּ.
דָּבָר אַחֵר: אָמַר לָהֶם אַתֶּם כִּסִּיתֶם מִנִּי אֶת הָעַיִן, בֵּן שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים יְהֵא כְּסוּי עֵינָיִם.

5. האברבנאל - בגד או רעלה !
.שאמר הנה הוא לך כסות עינים. שאותו האלף כסף שנתן לאברהם יהי׳ לקנות מהם כסות עינים לך ולכל אשר אתך בבית מהנשים והכסות עינים הוא הכסוי שהנשים הצנועות נוהגות לשאת על פניהם. .... הנה הוא לך לקנות ממנו מסוה וכסות עינים לך ולנשיך .

ראינו לעיל:
6. הסתרה או חשיפה. עין או צבע.
כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם .השורש אחד הוא . אבל המובן משתנה :
כסות=בגד או כיסוי. עין =כפשוטו ,מבטים, או צבע \ ציור של עיניים.

7. ולכן נקבל-
כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם = כחיפוי הסרת המחשבות הרעות מסובביך -רשבם | או שיפחדו להביט בשרה -הרמבן |
כיסית והצנעת מהעיניים - שאברהם הוא אחיך, דעבה"ת.| עצימת עיניים של שרה[התעלמות], כאילו לא קרה כלום
כגמול על הפיצוי - שכל טוב .

8. עֵינַ֔יִם - בגד יפה-תאווה לעיניים, כפיצוי אבע.| בגד צבעוני -ספורנו , [ועינו כעין ..] |בגד ועליו רקמה של עיניים רדק.|
תמורת שהעלמתיך לילה אחד מעיני אברהם| או ע"כ שעיני חזו בכולך[גופך] - תרגום יונתן.| ובמדרש - עיוורון עיניים שיבוא ליצחק.|
שהבגד ימשוך את עיני הצופים - ולא יביטו ביופיך. מדרש . שהבד\הרעלה - ידחה את עיני הצופים מהביט בך,אברבנאל.

---------------------------
ד. 5) ואת כול. 6) וְנֹכָֽחַת׃.
מקורות:
1. בכור שור - ואת כל ונוכחת – שהוא מוכיח שלא נגעתי ביך,

2. רסג - ואת כל ונוכחת – מגזרת נכח, שפירושו מול או נגד, כלומר: הכל לפניך, קחי מה שאת רוצה, ואמרי מה שאת רוצה.

3. לקח טוב - נתן לה אלף כסף ואת כל ונוכחת – שם עבד שמו כל. שהיה הכל תחת ידו. ונוכחת. שפחה שהיתה מוכחת כל הבית.

4. רי קרא - "ואת כל" שאת אומרת לכל: אחי הוא, נוכחת – בדבר זה תוכיחי את עצמך, כמעט באתי למכשול על ידי דבר זה
שאמרת שהוא אחיך,

5. ונכחת (חוזר) על עצמו [תוכחה לפרעה] כלומר ״אע״פ שנתתי לך מה [שנתתי לך] אינני בזה חף מפשע על מה שקדם אלא ראוי לתוכחה
על שלא טרחתי לחקור לפני שהתערבתי ליקח אותך. ראבם.

6. ר בחיי - יש שפירשו עוד כי הנה הוא שתאמרי אחיך כסות עינים ודרך מוסר ולמי לכל אשר אתך כלומר עם בני ביתך,
אבל עם כל העולם ונוכחת תהיי נוכחת [ אמיתית] שלא תאמרי כן כי אפשר שתבואו לידי מכשול.

7. רמבן - ואמר כי שרה לא נתפייסה לו, אבל עם כל זה היתה מתווכחת עמו בטענות לאמר שלא תמחול לו, ובשבחה דבר הכתוב. ...

8. ואת כל ונוכחת – אבל לכל העולם שאין מכירין בדבר תוסרי ותוכיח שלא תאמרי אחי הוא שלא תבא לידי תקלה. דעבה"ת.


העולה מהנל:
9. וְנֹכָֽחַת׃ = שורשם ו,כ,ח, או נ,כ,ח,
מוכיחה.מהווה ראייה -בכור שור.|תוכחה- הטפת מוסר.- רי קרא, ב- דעבה"ת. ועוד|ויכוח ריב -רמבן.| | מול \ נגד ,רסג|
|יסורין . בדומה ל 'והוכח במכאוב' איוב , דעבה"ת.|| שמות עבדים, לקח טוב.|דברי נכוחה = [ישירות]אמת, ר בחיי.

ה.
כמובן שכל שינוי במילה אחת גוררת אחריה שינויים נוספים בפירוש המילם בפסוק והתוצאה מפתיעה מחודשת ולעיתים הופכת את הנראה כמובן מאליו.
גם במילים שלא פירשנו כאן ,כגון נתתי -לפני או אחרי. הוא - מי הוא זה ? לכול ? ואת כול ? מה נמשך למעלה- ומה למטה.
הסתפקנו בחלק והמעוניין בהרחבה - יפנה לפסוק על מפרשיו הרבים.

[יהודהא]

תשפ''ה.
א.
דו או תלת -שיח.

(כא,כו) וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם⁠־אַתָּ֞ה לֹא⁠־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם׃

פסוק זה פורש ע''י המפרשים. אולם עדיין יש בניסוחו טעם חריג. ולשיטת האלשיך הדברים מתקבלים בצורה יותר.
האלשיך מחדש שלא מדובר כאו בדו שיח. אלא בתלת שיח ,ולאור כך יש לפרש את הפסוק כדלהלן:

... אבימלך אמר לאברהם ״לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה״,
ופנה לפיכול ״וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי״,
ופיכול השיב ״וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם״.⁠

כך ב״פה קדוש״ לר״י מוולוזין (נדפס בסוף חומש ״העמק דבר״) וכבר קדמו האלשיך.
ואולם מלבד שאין בכל המקרא תלת-שיח גם אין לפרשנות זו אחיזה בתרגומים [פרשגן].

ב.
בדומה לכך.
חד או דו שיח.
(בראשית לא,נ) אִם⁠־תְּעַנֶּ֣ה אֶת⁠־בְּנֹתַ֗י וְאִם⁠־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל⁠־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹקים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃
כמה מדברים יש בפסוק זה?
ומי אמר אֱלֹקים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ, יעקב או לבן?

.. שמעתי הסבר ולפיו המלים ״ראה אלהים עד ביני ובינך״ נאמרו מפי יעקב [ולא לבן]. והראיה לכך ״ויאמר לבן״ בפסוק הבא שלכאורה אין לו מקום
כי לבן דיבר כבר קודם ואין הפסק בדבריו. ואף על פי שאין לכך סיוע מהתרגומים, כך עולה גם מהזוהר.⁠

זוהר ויצא, קסד ע״ב:
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל הַהִיא תּוֹכַחְתָּא דְּהֲוָה לֵיהּ לְיַעֲקֹב בְּלָבָן. אַהֲדַר לֵיהּ לְלָבָן, לְאוֹדָאָה לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב (בראשית ל״א:נ׳) רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב, (בר ל״א:נ״ג) אֱלהֵי אַבְרָהָם וִאלהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵּינֵינוּ, אַהֲדַר הַהוּא רָשָׁע לְתַקְלֵיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אַהֲדַר וְאָמַר וִאלהֵי נָחוֹר.

תרגום -
כל אותה התוכחה שהיתה לו ליעקב עם לבן החזיר לו ללבן להודות לקב״ה. דִּכְתִיב (בראשית ל״א:נ׳) רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.
בא ראה: כתוב אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו. חזר אותו רשע לתקלתו. כיון שאמר אלהי אברהם חזר ואמר אלהי נחור״.
פרשגן.